זוכרות

דה-קולונייזר

הבלוג של איתן ברונשטיין

בבלוג זה אשתף בחוויות ומחשבות שעולות על דרכי בפעילות בזוכרות. אני מבקש לכתוב ולתאר מה אני רואה, חושב ומבין מתוך העבודה שלי בזוכרות. בכוונתי להביא כאן חוויות מתוך ומחוץ לעבודה ולא מבטיח שהדברים יתקשרו רק לפעילות של זוכרות.

אפשר לכתוב תגובות בבלוג או אלי: eitan@zochrot.org

ביקשנו להפיץ חומרי הסטה

השלטון מבין שלמרות חוק הנכבה ישראלים ממשיכים לאזכרה, גם ביום העצמאות, לכן הוחלט לשלוח את המשטרה למנוע פיזית ומראש את הפעילות

אדוני השוטר, אתה יודע אולי איפה זה?
אדוני השוטר, אתה יודע אולי איפה זה?

זוכרות את הרס מחוז שש

ההשוואה בין מחוז שש לליפתא מעניינת כי למרות ההרס בשני המקומות, הניסיון לבנותו מחדש עבור יהודים אצלנו ולבנים אצלם נבלמה עוד בתקופת המשטר הגזעני

אירוע זיכרון להרס מחוז שש כשברקע המוחים נגדו
אירוע זיכרון להרס מחוז שש כשברקע המוחים נגדו

המרחק בין עג'ור למחוז שש

גרתי כאן, במחוז שש, עד שהייתי בן עשר/הוריי נולדו כאן, בכפר עג'ור

סלאח ואסלם מייחלים לשוב. צילומים: איתן ברונשטיין/רנא בשארה/אלאונור
סלאח ואסלם מייחלים לשוב. צילומים: איתן ברונשטיין/רנא בשארה/אלאונור

ארוחת בוקר עם דזמונד טוטו

לבני אדם יש יכולת מופלאה לסלוח, אולי אף נטיה לכך. חייבים לקחת את הסיכון ולשנות את המשטר

Thanks, now I also remember the Nakba // Eitan Bronstein
Thanks, now I also remember the Nakba // Eitan Bronstein

"זה היה מושרש בי מאז ומתמיד" - שיחה עם גל בני על אי שרותו בצבא הישראלי

גל: בגלל הדֱפֵקַה החברתית פה, שלא יקראו לו משתמט או משהו כזה. אבל אותי זה לא מדאיג. אם ישאלו אותי אומר שלא שירתתי כי לא יכולתי ולא שאם כולם עושים, גם אני עושה

תעשה אותי יפה כמוך?
תעשה אותי יפה כמוך?

הבטחה שהופרה

המורה של נועם דיברה בכיתה על עליונות שלנו הישראלים היהודים על הערבים. "חחח, אין לנו הישראלים סיכוי מולם? היא לא ראתה את הילדים הבדואים אלופי הדיג!" צחקתי ואמרתי לו שאחרי שצפה בהם באדיקות, בשנה הבאה יוכל להצטרף אליהם ולנסות לדוג. עכשיו הוא לא כאן איתי. גם את ההבטחה הזו לא הצלחתי לקיים.

מודל לחיקוי?
מודל לחיקוי?

בעזרת השם

para mi abuela querida. Cladio

זו העדות היחידה שיש לי שבה אני מכנה את עצמי בשם בו נולדתי. אני מסתכל על הציור ועל הכתב של הילד הזה בספרדית ולא מזהה בהם את עצמי

לא אני ציירתי את זה
לא אני ציירתי את זה

צלקת נשכחת - איך הגוף הפרטי שלי נעשה ישראלי?

אצל אחיך הפצע עבר מהר אבל אצלך החיתוך קצת התפקשש ונותר פצע. במשך שבועיים היינו צריכים להחליף לך תחבושת מספר פעמים ביום. אני הייתי יושב על כסא, היינו מושיבים אותך עלי והייתי מחזיק אותך בכוח כדי שלא תזוז. שנינו היינו בוכים בזמן שאימך טיפלה בפצע

אמנזיה קולקטיבית // ActiveStills
אמנזיה קולקטיבית // ActiveStills

הגוף הישראלי מתכונן למלחמה

"אז הוא כן התאבד", התעקש שוב בני בקול רם. המדריכה אמרה לו (לדבריה) שאינו מתנהג יפה ו"שהערב, בצפירה של יום הזיכרון, הוא יצטרך לעמוד דום כפול זמן וההורים בוודאי יסבירו לו מדוע".

Actually everyone wants to kill us  כולם רוצים להרוג אותנו
Actually everyone wants to kill us כולם רוצים להרוג אותנו

כמה הערות על הגוף הישראלי

ביקשתי להדגים את הטבעת האידיאולוגיה שלנו כהורים בגוף ילדינו בכתיבה ממש על גופם של ילדיי. שלושה מהם סירבו, כמו סימנו לי גבול לריבונותי על גופם. אחד, הבכור, הסכים

חוק הנכבה בגרמנית
חוק הנכבה בגרמנית

תרומה לזוכרות

Share this

זוכרות ברשת