1.
וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ שׁוֹתֶה אֶת הַקָּפֶה שֶׁלְּךָ
כְּדֵי לְהַתְחִיל אֶת יוֹמְךָ בַּמָּקוֹם אֵלָיו הִגַּעְתָּ
וּכְדֵי שֶׁיִּנְעַם לְךָ זְמַנְּךָ
וְהִנֵּה אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת הַקָּפֶה שֶׁלִּי כְּשָׂפָה
כְּדֵי שֶׁהַמָּקוֹם יַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת שֶׁלִּי.

2.
הַיָּרֵחַ מַשְׁקִיף עָלֶיךָ
תּוֹפָעָה בַּמְּרוֹמִים אוֹ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם.
וְעָלַי הוּא מַשְׁקִיף כְּחָבֵר
לְאַחַר שֶׁהִשְׁלַכְתּ בַּיְּשִׁימוֹן.
נִכְנַס אֵלַי מֵחֹר הָאֹהֶל כִּכַּר לֶחֶם לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.

3.
אַתָּה מֵקִים עָרִים מֵעַל אַדְמָתִי
מַחְשִׁיב אֶת הַמָּקוֹם לְנַדְלָ"ן וְשׁוֹאֵף לַמַּאֲדִיםמַקְפִּיד לְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָנִים לְפִי מַּפּוֹת
וַאֲנִי מַצִּיב אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי שְׁאֵלָה נוֹכַחַת
וּמַבְעִיר לְפִתְחֲךָ אֶת חָכְמַת הַהִיסְטוֹרְיָה.

4.
בָּאתָ אֵלַי כִּשְׁלִילָה
שֶׁכִּלְּתָה אֶת כָּל הַקְּשָׁתוֹת, הַגֹּרֶן וְהַדְּקָלִיםסִפַּרְתָּ כִּי הִנְּךָ נֵס עֲלֵי אֲדָמוֹת
אוֹ הֵד שֶׁל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.
וְהִנֵּה אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לַמְרוֹת הַשְּׁלִילָה צֵל לְחֵיפָה
וְהֵד שֶׁל פָּנִים שְׁחוּמוֹת
וְאַלּוֹן בַּגָּלִיל

5.
הִצַּבְתָּ שׁוֹמֵר עַל מִפְתַּן כָּל כּוֹכָב וְכוֹכָבוְ
חָסַמְתָּ אֶת הָאֹפֶק
הִפְקַעְתָּ מִמֶּנִּי אֶת הַצְּדָדִים
וְאָסַרְתָּ עַל שְׂפָתַי לְהִתְהַלֵּךְ בַּחֲצֵרוֹת וּבַדְּרָכִים
אָז פָּתַחְתִּי אֶת דַּלְתוֹת הַסֵּתֶר
דַּרְכָּן יִמָּלְטוּ הַמִּלִּים כְּקַעֲקוּעַ עַל צַוָּאר.

6.
הַטֶּבַע הוֹפֵךְ בְּעֵינֵיךָ
שְׁמוּרָה אוֹ טִיּוּל בְּמַסְלוּל
אוֹ תְּמוּנָה בְּמִסְדְּרוֹן
אוֹ תְּמוּנַת נוֹף תְּלוּיָה עַל הַקִּיר
וַאֲנִי בְּאַרְצִי מֶלַח הָאָרֶץ
וְצִבְעָהּ, טַעֲמָהּ וְהַתַּבְלִין.

7.
אוֹמֵר לִי, בּוֹא לְהַלֵּךְ בַּזְּמַן הַשֶּׁכֶם בְּבֹקֶר.
מָה שֶׁעוֹד לֹא הִגִּיעַ מֵהַזְּמַן זֶהוּ שֻׁתָּפוּת בֵּינֵינוּ
וְיעָרוֹת שֶׁל אִזְמַרְגָּד.
וְכִי אַתָּה, אַחֲרֵי חֲלֹף הַחַיִּים, מָאַסְתָּ בְּהֶגְמוֹנְיָה
וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, שֶׁהַזְּמַן בֵּינֵינוּ אֵינֶנּוּ אוֹבְּיֶקְטִיבִי
בִּלְתִּי נִתָּן לַחֲלֻקָּה כָּךְ, וְאֵינוֹ נֵיטְרָלִי.

אלחלבי, מ. (2008), "ביני לבינך", סדק – כתב עת לנכבה שכאן, גליון 3, תל-אביב: פרדס, פרהסיה וזוכרות.