חומר עיוני זה הוכן במסגרת ערכת הלימוד על הנכבה. הוא מוצע כחלק ממהלך השיעורים "ארץ התפוזים העצובים" (יחידה 9) ו"על זה לא מדברים" (יחידה 12) כחלק מדיון על הפליטות הפלסטינית.
זכות השיבה היא למעשה זכותם של פליטים לשוב לביתם ולקבל בחזרה את נכסיהם שהופקעו במהלך או לאחר מלחמה. אדם מוגדר כפליט כל עוד לא הוסכמו והוסדרו פתרון בעיית הפליטות שלו ושיבתו של ביתו. זכות השיבה עוגנה בחוק הבינלאומי, בהחלטות ובאמנות של האו"ם שקבעו כי יש לפתור את בעיית הפליטים באמצעות הסדר פוליטי, כאשר על המדינה מוטלת האחריות לדאוג לפתרון. הסדרים כאלה נחתמו במקומות רבים בעולם בהם נוצרה אוכלוסייה פליטים במהלך מלחמה, למשל ברואנדה, בגואטמלה, בבוסניה, בקוסובו ועוד.
אוכלוסיה הפליטים הפלסטינים היא אוכלוסיית הפליטים הותיקה ביותר מבין אלו המוגדרות כך על-ידי האו"ם. הפליטים הם פלסטיניים שגורשו במהלך הנכבה ב-1948 ומדינת ישראל לא אפשרה את חזרתם.
כיום מתגוררים הפליטים הפלסטינים ברחבי העולם, ומרביתם חיים בירדן, ברצועת עזה, בגדה המערבית, בסוריה, בלבנון, בערב הסעודית, בארצות הברית ובישראל (בארץ אלו הם "העקורים הפנימיים" – פליטים פלסטינים שנותרו בתוך תחומי מדינת ישראל). חלק מהם עדיין חי במחנות פליטים בירדן, בסוריה, בלבנון, ברצועת עזה ובגדה המערבית.