1. טקסט בנושא: המלחמה בדרכים ואזור עין ע'זאל

המלחמה בדרכים

בעקבות התקפות הערבים על התחבורה שלנו נערכו פעולות-תגמול נרחבות גם על התחבורה הערבית בדרכים. המערכה על דרכי-התחבורה הייתה הקשה ביותר בכל הצורות הרבות שלבשה המלחמה בשלב הראשון שלה.

שתי סיבות היו לכך: א) אזורים ערביים הפרידו בין אזורי ההתיישבות שלנו – והדבר נוצל יפה על-ידי האויב; ב) החלטנו הייתה נחרצת, שלא לוותר על קיומו של שום ישוב עברי.
בעצם החלה המלחמה בלחימה על הדרכים. פעולת-האיבה הראשונה הייתה אותה פגיעה באוטובוס היהודי אשר נסע מנתניה לירושלים ב 30.11.47.
הנסיעה בדרכים בארץ היתה בחזקת סכנה.

דרכים אחדות יצאו מכלל שימושנו לגמרי, כדרך ואדי-עארה. גם הקטע הצפוני של כביש תל אביב-חיפה נחסם לעתים בסביבות טירה ובסביבות המשולש ג'בע – עין-ע'זאל – איג'זים. או-אז נאלצים היינו לנסוע בדרך הרגילה מתל-אביב לחיפה רק עד זכרון-יעקב, ומשם לפנות דרך ואדי מילךּ ליקנעם, ומשם ליגור, ומיגור שוב אי-אפשר היה להמשיך היישר לחיפה דרך בלד-א-שיח', מאחר שכפר זה חסם את הכביש, ונאלצנו לנסוע דרך כפר-אתא והקריות. במרכז הארץ קשתה התחבורה לבן-שמן, סכנה, אמנם פחותה, היתה מאיימת לנוסע כמעט בכל כביש אחר מכבישי הארץ.

בעצם שום עורק-תחבורה בארץ לא היה מנותק כליל. תמיד נמצא לנו פתרון כלשהו – אם על-ידי עקיפה, אם על-ידי פריצה ואם על-ידי אבטחה של משמר בריטי. חסימה מוחלטת של עורקי-תחבורה לא היתה אלא במחצית מרס.

עם התגברות הפגיעות הערביות בתחבורתנו גברו גם פעולות-התגמול שלנו נגד התחבורה הערבית. פעולות אלו התבטאו בעיקר במארבים, הטרדות-אש על כלי-רכב, ופגיעות בריכוזי רכב נַייח. פה ושם פגענו גם בדרכי התחבורה. בפקודת מבצע של אגף המבצעים במטכ"ל, מ 23.3, נאמר: "בקשר עם ריבוי הפגיעות בתחבורה שלנו בחלקים השונים של הארץ – תקוֹף ופגע בתחבורת האויב בכל האמצעים והשיטות, חוץ מפיצוץ גשרים, שהוא טעון אישור מיוחד. המגמה: לשתק את פעילות האויב על-ידי פעולות-תגובה חריפות".
הפעולות העיקריות שבוצעו על-ידינו בחודש מרס היו: בראשית החודש, חבלות ומארבים בכבישים ירושלים-יריחו, רמאללה-לטרון (בדרכם חזרה מפעולה זאת נפלו 16 משלנו ליד עטרות), חיפה-ג'נין. בעשרת הימים האחרונים של החודש הותקפו וחובלו דרכי התחבורה הערבית בסביבות צמח, עכו, שפרעם, ג'נין, עין-ע'זאל, טול-כרם, קלקיליה, ראש-העין, רמאללה, רמלה, חברון ועזה.

"המשולש הקטן" שבכרמל

תחום שליטתם של הערבים [באזור הכרמל וחיפה] הצטמצם והלך, אולם עדיין נותרו בכרמל מספר כפרים ערביים נועזים ועקשנים. אלה, לא זו בלבד שהחזיקו מעמד – אלא אף הוסיפו למנוע את תנועתנו בכביש-החוף. בזמן ההפוגה הראשונה ולאחריה הקימו תושביהם מחסומים לרוחב הכביש וכרו בו שוחות, כדי לחסמו כליל. מספרם של כפרים אלה נתמעט והלך עד שעמד לבסוף על שלושה – אשר זכו להיקרא – בהקבלה לערי ה"משולש הגדול" טול-כרם, שכם, וג'נין – בשם כפרי ה"משולש הקטן", הלא הם עין-ע'זאל, וג'בע הסמוכות לכביש החוף והמהוות את בסיס המשולש, ואיג'זים – הנמצאת בעמקי הכרמל – והמהווה את קדקדו (כיום קרויים הכפרים: עין-אילה, גבע-הכרמל וכרם-מהר"ל). אָרכה של כל אחת מצלעות המשולש היא כ-3 ק"מ בקו-אויר. אף כי מפקדת הכוחות הערביים שהחזיקו בו עמדה בקשר אלחוט – ואף בקשר רצים – עם המפקדה העיראקית שב"משולש הגדול", הרי למעשה נלחם ה"משולש הקטן" לבדו – גם בתקופה הקודמת וגם עתה, בקרבו האחרון.
שני נסיונות קודמים, ב-18.6.48 וב-8.7.48, שנעשו על-ידי כוחות צה"ל לשתק את האויב ב"משולש הקטן" נסתיימו בכשלון.
בדוח על הפעולה נגד הכפר איג'זים, שהתבצעה ב-8.7, כתגמול על פעולה-חַבּלה של אנשי כפר זה בכביש חיפה-זכרון יעקב, נאמר: "האויב גילה בשעת ההתקפה התמצאות מהירה במצב, פיקוד טוב, רוח תוקפנית ונטיה להסתערות. בלט ביותר שפע של נשק אבטומטי – בייחוד מקלעים מסוג ברן, מקלעי הוצ'קס ומרגמות 52 מ"מ".
לאחר מכן – במשך "עשרת הימים" – לא חזר צה"ל לתקוף את הכפרים. אמנם תוכננה פעולה נגדם, אולם ההפוגה השניה באה לפני שציפינו לה. ובטרם היה סיפק בידינו לבצע תכניות רבות, לרבות התכנית לחיסול ה"משולש הקטן".
ההפוגה הטילה הגבלות מדיניות על ביצוע הפעולה כנגד כפרים אלה; מצד שני – הקלה עלינו העובדה שבהתאם להחלטת החלוקה נועדו הכפרים להשתייך למדינת ישראל, ואף נמצאו מבולעים בתחום שליטתנו הצבאית המלאה. לכן תוכננה פעולה זו כמבצע משטרתי נגד אוכלוסי המדינה שסרחו, ושאינם מכירים בשלטון הריבוני והחוקי. אמנם, מבחינת הביצוע הייתה זו פעולה צבאית. שמה נקרא מבצע "שוטר".
למבצע זה רוכז כוח של 4 פלוגות חי"ר (אחת מגדוד 5 של "גולני"; אחת מחטיבת "כרמלי", ושתיים – מגדוד 3 האחת, ומגדוד 5 השניה מחטיבה "אלכסנדרוני", וכן פלוגה המורכבת מחניכי קורס מ"כים של חטיבה זו), מספר משוריינים, תותחים, מרגמות ומק"בים.
הזמן שניתן להכנת המבצע היה קצר, ונערך רק סיור אוירי של השטח. תכנית ההתקפה כללה שני שלבים: שלב א' – כיבוש עין-ע'זאל וג'בע; שלב ב' – כיבוש איג'זים.
כוחות ויעדים:
פלוגה אחת – לעליה על ג'בע מצפון.
פלוגה שניה – לתקיפת עין ע'זאל מדרום.
פלוגה שלישית – להטרדת איג'זים וחסימת הדרך לתגבורת, כי תבוא ממנה.
הנשק המסייע והארטילריה צריכים היו לסייע להתקפות ממקום הצבתם שבשפלת החוף.
הטור המשוריין נועד לנוע על הכביש הראשי לחיפה, מדרום לצפון ולנתק את ה"משולש" ממערב.
הביצוע: במוצאי שבת, 24.7, יצאו הכוחות למשימותיהם. בלילה הראשון נכשלה הפעולה. הפלוגה שערכה איגוף מצפון הותקפה עוד בדרך, סבלה אבידות ונאלצה לסגת. הפלוגה שערכה איגוף מצפון הותקפה עוד בדרך, סבלה אבידות ונאלצה לסגת. הפלוגה שאגפה מדרום טעתה במשלט, וכבשה משלט אשר אינו חולש על עין-ע'זאל. גם הפלוגה שנועדה להטריד את איג'זים לא הגיעה ליעדה.
בבוקר 25.7 נעשה על-ידי הפלוגה הרביעית נסיון נוסף לנוע בעקבות המשוריינים לאורך כביש החוף ולהתקרב ממערב. אולם המשוריינים והפלוגה נעצרו על-ידי מחסומים בכביש.
ההתקפה נכשלה, אך התותחים והמרגמות עשו את מלאכתם נאמנה. כל יום 25.7 הופגזו הכפרים קשות. גם חיל-האויר השתתף באינטנסיביות רבה בהרעשת היעדים. ההתנגדות הערבית החלה נשברת. את המלאכה סיימה ההתקפה בלילה השני. הפעם חדרה הפלוגה הרביעית עד מזרחית לעין-ע'זאל וג'בע וניתקתם מאיג'זים. שתי הפלוגות הראשונות עלו שוב, האחת מצפון והשניה מדרום, והשתלטו על הכפרים ג'בע ועין-ע'זאל כמעט ללא התנגדות. שעה קלה לאחר-מכן נכנעה גם איג'זים.

התברר שערביי הכפרים הללו נטשום עם ערב ופרצו להם דרך בכיווּן לואדי-עארה. חלק קטן מהנסוגים עלה על מארבים שלנו וסבל אבידות. בכל-זאת הגיעו למשולש הערבי ("הגדול") כ-800 איש על ציודם הקל – 810 רובים וכ-20 "ברנים". תושבי המשולש קיבלום בסבר פנים יפות. המפקדה העיראקית סיפקה להם מזון וניגשה לחלק את האנשים בין הכפרים השונים. לכוחותינו לא נותר אלא לפנות את המוקשים והמחסומים שעל כביש החוף, אשר נפתח לתנועה בין חיפה ותל אביב.

מתוך הספר: מלחמת הקוממיות (1959), הוצאת צה"ל, ענף היסטוריה במטה הכללי. מתוך: עמ' 98-9, 102-103, 252-254.

2. מסמך ארכיון: הצעת המטכ"ל לשר החוץ לתשובה על תלונת האו"ם בעניין 
שלושת הכפרים: ג'בע, עין ע'אזל ואִג'זִם. מתאריך 17.9.1948