סיור בעאקר - דיווח
29/10/2011

בשבת 29.10.2011 קיימנו סיור באתר הכפר הפלסטיני עאקר, דרומית לעיר רמלה, שבמקומו הוקם היישוב היהודי קרית עקרון. ישראל הרסה את כל  700 בתי עאקר הפלסטינים, את שני המסגדים ושני בתי הספר, מלבד כמה בתים המפוזרים בשכונות העיירה הישראלית החדשה ומאוכלסים על ידי משפחות יהודיות. גם בית הקברות הפלסטיני עדיין קיים, שמור ומגודר, במרכז קרית עקרון. 

כ 70 אנשים, ישראלים, פלסטינים ובינלאמיים, השתתפו בסיור, למדו על הכפר שאיננו ונפגשו עם בני ובנות פליטים מעאקר. לאחר כיבושו ב 6 במאי 1948, רוב תושבי הכפר, כ 3000 תושבים, חיפשו מקום מבטחים בכפרים פלסטינים סמוכים שלא נכבשו עד אז. חלקם נשארו בכפר אך מיד גורשו על ידי אנשי חטיבת גבעתי שכבשה את הכפר. רק חמשה צעירים מעאקר,  בני משפחות אלזנאתי, אבו לילה, אלעאוור, אבו ע'זאל וג'בר נשארו, בנסיבות שונות, בתוך גבולות מדינת ישראל. כמספר קטן משתי משפחות נוספות, רמדאן וסידם, הצטרפו אליהם מאוחר יותר. המדינה החדשה נתנה להם לגור בעיר לוד הרחוקה מכפרם כעשרה קילומטרים בלבד, ולא אפשרה להם, לחזור לבתיהם בעאקר. הם הקימו משפחות בלוד, ומי שהיה נשוי כמו עֻמר אלזנאתי, הביא את אשתו וילדיו מעזה ללוד. בני ובנות הפליטים הללו, השתתפו בסיור ושיתפו את הקהל בסיפורי הפליטוּת המורכבת של ההורים שלהם וברצונם לקבל חזרה את רכושם. הסיור עצר ליד בית פלסטיני שעומד בפינת הרחובות יצחק רבין וכובשי החרמון. זה ככל הנראה שייך למשפחת מוסא. ביתו של עמר אלזנאתי גם הוא עומד במקומו. היום ברחוב ירושלים. הבת שלו, מרים אלזנאתי – וחואח (47), עמדה בפתח הבית המקושט בדגלי ישראל ומאוכלס על ידי משפחה יהודית, דיברה בהתרגשות על ביתה, על אביה המנוח ועל המפגש הראשון שלה עם הבית בביקור עם אמא שלה בסוף שנות השמונים. הדיירים היהודים, לא נתנו להן אז להיכנס וצעקו לעברן שילכו. מרים סיפרה כי אביה, שהביא קרובי משפחה שלו מעזה אחרי מלחמת 1967 לביקור בעאקר, קיבל מהשלטונות הישראלים צו מניעת כניסה לעאקר/ קרית עקרון. עמר אלזנאתי עצמו היה גם פעיל מרכזי ביוזמה, שנכשלה, להקמת קיבוץ ערבי במדינת ישראל בין 1949 - 1951.  

התחנה האחרונה בסיור הייתה בית הקברות של עאקר. הוא כמובן אינו בשימוש מאז 1948, אך פליטי הכפר בשיתוף עם פעילי דת מוסלמים הצליחו לקבל אישור לגדרו ולשמר אותו. מבית הקברות, ניתן לראות את החצר האחורית של בית עמר אלזנאתי ובה עדיין עצי הדקל והצבר שננטעו לפני הנכבה ונותרו כעדות לזהות הפלסטינית של המקום שהשלטונות הישראלים עמלו למחוק אותה. מבית הקברות, ניתן לראות גם את הנוף של הזהות החדשה של המקום, בתי קריית עקרון והמרכז המסחרי ביל"ו, שנבנה גם הוא על אדמת פליטי עאקר. מתוך בית הקברות, שבו פליטות הכפר סיפרו על ההיסטוריה הקשה של משפחותיהן, יצאה גם הבעת תקווה שלהן לשיבה ועשיית צדק. במהלך הסיור הצבנו שלט בבית הקברות ואחר בכניסה לכפר, שיזכירו לעוברים ושבים, ולו לזמן קצר, את עאקר.  



جولة الى قرية عاقر المهجرة / סיור בכפר הפלסטיני ההרוס עאקר



جولة الى قرية عاقر المهجرة / סיור בכפר הפלסטיני ההרוס עאקר



جولة الى قرية عاقر المهجرة / סיור בכפר הפלסטיני ההרוס עאקר



جولة الى قرية عاقر المهجرة / סיור בכפר הפלסטיני ההרוס עאקר



جولة الى قرية عاقر المهجرة / סיור בכפר הפלסטיני ההרוס עאקר



بلدة عقرون (عاقر المهجرة)/ קרית עקרון (כפר עאקר ההרוס)



مقبرة عاقر / בית הקברות של הכפר עאקר

דיווח: עֻמר אלע'באריי

זוכרות ברשת