אֻם חַ'אלִד
נפה:  טולכרם
אוכלוסיה 1948:  1130
תאריך כיבוש:  01/04/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  נתניה
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  התרחבות של נתניה
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  התרחבות בית יצחק ושער חפר

הכפר שכן על גבעת אבן-חול פחות משני ק"מ ממזרח לחוף הים התיכון, 15 ק"מ ממערב לטול כרם. כלי-צור שנמצאו סביב האתר העלו את ההשערה שהאתר היה מיושב עוד בתקופה הפריהיסטורית. ממצאים ארכיאולוגיים בסביבות הכפר כוללים את המבצר הצלבני לומברד של רוג'ר, שרידי מגדלים, בארות, מאגרי מים, בורות מים וחרסים. אֻם ח'אלד הוחרב בידי חיילי

נפוליאון ב-1799, אחרי כישלונם בכיבוש עכו. במאה ה-19 שימש הכפר כתחנת-דרך בין טנטורה שבנפת-חיפה וראס אל-עין שבנפת-יפו. ב-1931 נמנו באֻם ח'אלד ובעַרַבּ אל-בַּלַוִינָה הסמוך 586 תושבים שהתגוררו ב-131 בתים צפופים מאבן ובוץ, שסמטאות צרות עברו ביניהם. ב-1944-45 חיו באֻם ח'אלד 970 תושבים, ברובם מוסלמים, ושטחו עמד על 2,894 דונם, מהם 882 שנרכשו בידי יהודים. הכפר בעל המבנה המלבני נהנה מאדמה פורייה ושפע מים תת-קרקעיים. במרכזו ניצב מסגד, בית-ספר יסודי לבנים וארבע חנויות. רבים מתושביו הגיעו מכפרים אחרים בנפה תוך חיפוש עבודה בחקלאות – מקור הקיום העיקרי של הכפר. תושבי הכפר גידלו בעיקר אבטיחים, פירות הדר, ירקות ודגנים, וכמו כן גידלו חיות-משק ועיבדו מוצרי-חלב.

לפי דו"ח של המודיעין הצבאי הישראלי הכפר התפנה ב-20 במארס 1948, בשל תחושה כללית של פחד. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מדווח על התקפות גוברות על כפרים מצפון לתל-אביב בשבועות הראשונים של המלחמה. באזור זה של התקיים ריכוז גדול של התיישבות יהודית, והוא נחשב על ידי המנהיגות הציונית כלב המדינה היהודית המתוכננת, שייטב אם תושביו הערבים יעזבו לפני 15 במאי 1948.

רוב אדמת הכפר הוקפה בפרברים של העיר נתניה, אשר נוסדה ב-1929. היישובים גן-חפר (1940) ונירה (1941) אוחדו ב-1953 לישוב שער-חפר [מושב בית-יצחק], השוכן על חלק מאדמות-הכפר. כיום אתר-הכפר הוא חלק מהעיר נתניה. כמה בתים שנותרו בו משמשים כבתי-מגורים או כמחסנים מסחריים. האדמות בסביבת האתר נטועות עצי-הדר.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 562-563

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,125 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 64). 

זוכרות ברשת