אבּו כִּשכְּ
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  2200
תאריך כיבוש:  30/03/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  תע"ש רמת השרון
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  מורשה (רמת השרון), נווה הדר (הוד השרון)

הכפר שכן באזור מישורי, כשני ק"מ מצפון-מערב לנחל אל-עוג'א [הירקון] ו-12 ק"מ מצפון-מזרח ליפו. במקור שימש המקום כאזור מאהל עונתי לבדווים בני שבט אבו כִּשכְּ, שבהמשך התפתח לישוב של קבע. ב-1931 התגוררו בכפר 1,007 תושבים וב-1944-45 עלה מספרם ל-1,900, מרביתם מוסלמים. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 18,470 דונם, מהם 901 אשר נרכשו בידי יהודים. בכפר היו מספר חנויות קטנות ובית-ספר שהוקם ב-1925 ולמדו בו 99 בנים ותשע בנות באמצע שנות ה-1940. אתר מקודש לזכר אל-שיח' סעד ניצב מצפון לכפר. תושבי-הכפר גידלו דגנים, הדרים ובננות, שהושקו במי-גשמים ובארות. בנוסף, עסקו התושבים בגידול חיות-משק.

הכפר נפל בידי הכוחות הציוניים זמן-מה לפני תום המנדט הבריטי ב-15 במאי 1948, ככל הנראה. יתכן שגורל הכפר הושפע מהאירועים בכפר הסמוך לו אל-שיח' מוַנִּס; שני הכפרים, ששכנו על גבול תל-אביב, נקבעו כיעדים למתקפה כבר בשלב מוקדם של המלחמה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען כי פינוי האזור שמצפון לתל-אביב הואץ על-ידי פעולות האצ"ל באזור. לוחמי האצ"ל הפרו הסכם הפסקת-אש בין ההגנה לתושבי אל-שיח' מוַנִּס, חדרו לכפר במארס 1948 וחטפו חמישה ממנהיגיו. ההתקפה הביאה לבריחה נרחבת של אנשים מאזור החוף, בהם כנראה גם תושבי אבו כִּשכְּ.

אתר-הכפר כלול כיום בתחומי העיר הרצליה [צ"ל הוד-השרון; הטעות במקור]. מפעל תעשייה צבאית מגודר נבנה על האתר ועל שטח גדול סביבו. שיחי-צבר ושקדיות גדלים ליד מחלף שנבנה מעל הכביש הראשי שעובר במתחם המפעל. מחוץ לגדר, בקצה הדרום-מזרחי של אתר-הכפר נותרו שרידים של שני בתים, שאחד מהם שימש כבית-ספר פרטי לילדי הכפר הסמוך אל-סַואַלִמָה.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 235-236

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, הכפר התנגד לנוכחות של כוחות לוחמים ערבים בו. בדצמבר 1947 או בינואר 1948 נערכה בפתח-תקווה פגישה בין נציגי ההגנה לבין מוח'תארים של מספר כפרים, בהם אבו כִּשכְּ, במהלכה הביעו האחרונים את רצונם בשלום. יוזמה זו נענתה בידי היהודים, שביקרו במספר כפרים, בהם אבו כִּשכְּ, וביקשו מתושביהם להשאר בכפרים ולקבל את הגנת היהודים ואת מרותם (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 62). מוריס מוסיף שתושבי הכפר נמלטו ממנו ב-30 במארס. לדבריו, כוח האצ"ל תקף מאהל אחד של הכפר וגירש את תושביו (שם, 81).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,204 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52)).
לפי אנדי יחזקאל על אדמות הכפר, שנקרא לדבריו עַרַבּ אבו כִּשכְּ, שוכנים כיום מפעל תע"ש רמת-השרון, שכונת מורשה של רמת-השרון ושכונת נווה-הדר של הוד-השרון  (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).

 

זוכרות ברשת