המיפוי הנגדי מנסה ליצור דמיון גיאוגרפי של זכות השיבה (בעקבות דייויד הרווי). הפרויקט מאתגר מסגרות חשיבה תכנוניות קונוונציונליות – מרחב אידיאולוגי שמוחק את מה שהיה לפניו בדומה לחברות מתיישבים אחרים כמו בקנדה, אוסטרליה וכו'. אבל דווקא הצבת מסגרות כאלה דומה באופן מפתיע לתכנון מודרניסטי מקצועי משום שתכנון כזה מנותק ממציאות חברתית פוליטית קיימת ומתעלם מכוחות פוליטיים המתקיימים בשטח.

הן ניסו לדמיין את חייהן שלהן במצב עתידי ואוטופי בו תתרחש שיבת פליטים פלסטינים. הן עשו זאת באמצעות ציור פשוט וטקסט נלווה. הציורים מוצגים משמאל.

לרגע חולף, משהו רודף אותי, נשאר איתי, באותו רגע חולף כאשר עיני עוברים על פני הפוסטרים / פנים / אנשים, מאחד למשנהו, חושבת שאולי ראיתי את סבי או אולי את אביו או אמו. אחד מהדמויות מביט לי לתוך הלב, לתוך הנשמה שלי. איני יכולה להסב את מבטי.

ואז, לא כמו שציפיתי – הופיע רגש חדש: תקווה. פתאום שמתי לב, שבתוך מציאות שנדמית לפעמים כמוכתבת וידועה מראש – של שמאל וימין, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים - המפגשים הפכו למין בועה – שבה אפשר לחשוב (לחלום?) על מסלולים אחרים

מטענים שמלווים למידה כזאת, למידה על עוולות גדולות שעומדות בבסיס קיומנו פה, הם עוצמתיים מאוד. האשמה שמתעוררת מתורגמת לעתים לצורך להתנכר לקבוצה, לשדר עליונות על אחרים בה או ריחוק מהם. 

ספק אם היה רעיון בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהאפשרויות הגלומות בו נדחו ונזנחו, כמו רעיון שיבת הפליטים הפלסטינים. שלילה ישראלית של זכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב אל בתיהם, מתום מלחמת 1948 ועד היום, מיקדה כל עיסוק ציבורי בשיבת הפליטים בפולמוס על הזכות, ודחקה כל פיתוח של חזונות ופרקטיקות פוליטיות אל מחוץ לדיון הציבורי.

ביטול השפה הערבית כשפה רשמית בישראל מעיד כאלף עדים על האופי הקולוניאליסטי של המדינה. ראשית כבשו אותה, גירשו את רוב תושביה ולבסוף מחקו את שפתה. זה גם משקף היטב את אחד המרכיבים החשובים של הציונות, להקים חיץ קדמי אירופי במזרח התיכון, לא ממש לחיות בו ולהתערות בו.

יותר ישראלים ממה שניתן היה לחשוב הגיבו בחיוב לאפשרות של חיים משותפים בשלום

בפייסבוק מתרבים פרצופים של א/נשי שמאל מעוטרים בכפתורים המצהירים על החרמתם את מוצרי ההתנחלויות

תגובה של משתתף בערב על סדק בקיבוץ הגושרים ועל הרדיפה הפוליטית של אורי הייטנר את זוכרות

שחרית פוליטית לכיתתכן על הנכבה/יום העצמאות.

עינת מנוף

סדנה: עינת מנוף, עמר אלע'בארי, מתן בורד, איתן ברונשטיין, אמיר הלל, עסמת שביטה, פאדי שביטה, פתחיה שביטה, טל הרן, מאשה זוסמן, אדם פרימן, נמרוד צין, קלייר אורן, רֻלא עואד רפרטי

סרט נע: נמרוד צין

למונח "אפרטהייד" יש היסטוריה בולטת של שימוש בישראל. זה זמן רב שהמילה קיימת כמונח נפרד בלקסיקון העברי. לואיז בית לחם על נוכחות האפרטהייד לעומת הדחקת הנכבה בשיח הפוליטי בישראל.

איה מיכלין / אסנת בר-אור / אפרת גולן / גיל בר / גלעד מאירי / דוד אמר / דיוויד גוס / ורדית גולדנר / מאשה זוסמן / מיכאל יעקובסון / מתן ישראלי / לורן מילק / נעמי טנהאוזר / נעמי צוקר / נורית מוסקוביץ אמר / סיון הורביץ / סמארה שבאט / עידו אברמסון / עינת לידר / פאטמה עזיז אבו-מדירם / רוית לצר / רון עמיר / רונן אידלמן עם קסיה קרקוביאק / שלומית באומן / שרה בנינגה

אחת ההסתייגויות הנפוצות מפתרון של מדינה אחת בפלסטין/ישראל נובעת מהאבחנה הנכונה, שמרבית הישראלים דוחים את הרעיון, וחוששים שייבלעו בתוך רוב פלסטיני.

אפשר להסתיר, להסוות ולהדחיק בצורות מגוונות אבל מה תוצאות הטראומה של המחוללים את הנכבה?

עוד שיחה לאבו איאס (זה אבי); הוא התייעץ עם דוד שמבוגר יותר מאמא, ויודע יותר על הבית. הוא הנחה אותנו לפנות לכיוון דרום מזרח ולחפש שאריות בטון, עץ מיוחד ועוד שיחי צבר. נאמר לנו שהבית של סבא וסבתא אמור להיות האחרון או הלפני אחרון בכיוון ההוא. נתקלנו במבנה חצוב מאבן שנראה באמת עתיק. הוא היה חצוב לתוך הקרקע ונראה כמו מקום לאחסון חיטה וכד'

לקיחת אחריות מצידם של היהודים על חלקם בנכבה הפלסטינית היא תנאי הכרחי לכינון שלום צודק ופיוס בין תושבי הארץ היהודים והפלסטינים. הזיכרון של הנכבה הפלסטינית וההכרה בחוב המוסרי של היהודים בישראל הינם משא נצחי שעל היהודים לשאת כדי להביא לחיים טובים יותר להם ולכל תושבי הארץ

‏עד כה, וגם בכנס זה, נדונו ההיבטים המוסריים, ההיסטוריים והפוליטיים של מדינה אחת וזכות השיבה אך לא קיים כמעט כל דיון בהיבטים המעשיים של מדינה אחת. אין כמעט תכניות או מודלים ממשיים לפתרונות של הסוגיות הרבות שמדינה אחת מציבה

שלומית באומן מנסה לפתוח שידור, ערוץ תקשורת אל אלדוארה, ולהתחקות כך אחרי שידורים מהכפר.

בשנת 2007 הוגשה תכנית בניה שנועדה להרחיב עוד יותר את מתחם קבר יתרו לכיוון ועל חשבון אדמות עקורי חטין. דרך סלולה חדשה מאיימת אף היא לכרסם בשטחי הכפר ההרוס. עקורי הכפר פנו לעמותת זוכרות שהגישה התנגדות לתכנית הבניה

אי אפשר להתכונן לזה שפתאום הילד החייכן הזה מתמונה שאני נושא איתי בתעודת הזהות הוא כבר איש גדול שיודע כל כך הרבה. זו הרגשה שבוודאי חווים הרבה מאוד הורים בעולם. אבל נראה שמתקרב זמני איתך. כלומר להיפרד. לפחות לאיזה זמן. כי פתאום אתה איש גדול ויפה בן תשע-עשרה וחצי. כשיצאת לאוויר העולם עם הזריחה בכיתי המון, מהתרגשות. רצתי לדוד שחיכה בחוץ והוא נבהל מהבכי שלי, עד שהצלחתי לומר משהו ולהרגיעו. היום אני קצת מבוהל, כי אתה שוב יוצא לעולם. מקווה שתסלח לי

פלייר שפיזרנו מגגות תל-אביב כמחאה נגד המלחמה בלבנון, 2006

חלף פרק זמן לא מבוטל למן הגשת העתירה ועד לקבלת הסעד והעניין עצמו הוסדר קרוב מאוד למועד הדיון שנקבע. בשים לב לכלל נסיבות אלה, מועמד חיובם של המשיבים בשכר טרחת העותרת בסך של 7,500 ₪

עמותת זוכרות מבקשת לפעול בצורה דומה בכל האתרים עליהם אחראית הקק"ל ולהציב בהם שלטים שיציינו את היישובים והאתרים הפלסטיניים שהיו קיימים בהם עד 1948

במידה רבה גרמה הנכבה להסתגרות ולשמרנות של החברה הפלסטינית, שהתבטאה בין השאר בצמצום חירויות של נשים.

מאז 1948 נהרסו יותר מ-1200 מסגדים ומאות בתי קברות, ע"י גורמים ישראליים רשמיים ובלתי רשמיים, בשטחים שבשליטת מדינת ישראל.