הגענו לדיר יאסין מוקדם. כשעתיים לפני תחילת הטקס. דיר יאסין ניצבת היום מאחורי גדר. לא ניתן לגשת אל הבתים, אל החצרות. לכן בחרנו לקיים את הטקס מול הכפר. כשבמורד הכביש מגרש משחקים של ילדי הר נוף. הילדים התעניינו במעשינו. שאלו שאלות ושמעו סיפורים כנראה בפעם הראשונה מאוחר יותר גם התושבים החלו לשאול שאלות. דיר יאסין הפכה לבית משוגעים וקוראים לה היום כפר שאול. מעניין הקשר בין טבח ושיגעון.
את השלטים שהכנו עם שמות 93 הקורבנות בעברית ובערבית השענו על הגדר ומי שרצה יכול היה להתקרב ולראות. כמו כן הכנו תמונות המראות מה יש מאחורי הגדר: הכפר דיר יאסין. לכבוד האירוע הפקנו חוברת ובה ניתן למצוא רקע הסטורי, עדויות, נאומים ושמות הקורבנות.
בסביבות השעה שלוש התחילו להגיע אנשים. התאספנו במורד הכביש כשהמשטרה צופה בנו בעניין. בערך בארבע התחלנו לעלות לכיוון המקום בו התקיים הטקס. הכיסאות היו מוכנים. כ- 100 כיסאות שהתמלאו כמעט בבת אחת.
נאדה ואני הנחנו את הטקס. התכוננו הרבה אך עדיין הרגשנו לא מוכנות.
הראשונה לשאת דברים הייתה חייריה אבו שושא מועד הזיכרון לדיר יאסין שהייתה בין מארגנות הטקס, ואחריה דיבר איתן ברונשטיין מעמותת זוכרות. לינה דלשה הקריאה את עדותה של פהימי זיידן בעברית ובערבית. אחריה דיבר עבדאל עזיז באראקת בן 81 . באראקת סיפר בגוף ראשון על היחסים הטובים ששררו לפני 1948 בין הכפר לשכניהם היהודים, על הביקורים שהיו עורכים ועל המתנות שהיו מקבלים ומביאים. סיפר גם על תחילת הקרב, על היריות הראשונות, על בכי הילדים וצרחות שנשמעו מכל עבר. על ניצחון המיליציות הציוניות והשפלת התושבים. אחרי כיבוש הכפר הובלו התושבים חלקם פצועים, חלקם בבגדים קרועים על משאית מסביב ליישוב היהודי ובסופו של דבר נטבחו במחצבה הקרובה. 17 מבין הקורבנות היו בני משפחתו של באראקת ושמותיהם מופיעים על גבי לוחות שמות הקורבנות. קשה היה להמשיך אחרי דבריו.
הקראת השמות לוותה בנגינת עוד. הקריאו שמות יהודים וערבים נציגי אירגונים ואנשי חינוך.
Deir Yassin Massacre Commemoration 2003 (33)
Deir Yassin Massacre Commemoration 2003 (30)
Deir Yassin Massacre Commemoration 2003 (21)
Deir Yassin Massacre Commemoration 2003 (19)
Deir Yassin Massacre Commemoration 2003 (32)
Deir Yassin Massacre Commemoration 2003 (7)
