העבודה של מאשה זוסמן היא פיזית: היא פוצעת, מסמנת בתוך העץ קווים דקים ועדינים עם עט כדורי, משירה סימנים, מקעקעת את כתב היד שלה, פעם אחר פעם. בעבודה של מאשה זוסמן אני חשה המון כאב. כאב שחורט את עצמו, כאב שהופך להיות עצם, כאב שהופך שחור מופשט. העבודה היא לא תוצאה של ג'סטה חד פעמית אלא מדובר כאן כמעט במעשה אומנות, עבודה.

חנה ארנט מתארת את הויטה אקטיבה בשלושה מימדים: לייבור (labor ), וורק (work ) ופעולה (action). לייבור זו העבודה הקשורה לסיפוק הצרכים הבסיסיים, ההישרדותיים, צרכי הגוף. הוורק (work ), זו העבודה המאופיינת בייצור של חומרים בעולם הזה: כיסא, שולחן, החפצים שנמצאים סביבנו. ופעולה (action) זו הפעולה הפוליטית, הפעולה שתוצאותיה לא ידועות מראש, זו שמתבצעת בספירה הציבורית על ידי קבוצה. הפעולה טומנת בחובה תמיד הפתעה, היא מתגלגלת בעולם, יש לה חיים משלה.

בעבודה של מאשה זוסמן, הדבר הראשון שעולה הוא ה- work, עבודת הכפיים העמלנית שמושקעת בכל סנטימטר מייצרת ציורים, אובייקטים שממלאים את החלל. מדובר כאן בעבודה כמעט סיזיפית שיש בה מין המאניה. הלייבור (labor ) המימד ה-הישרדותי של עבודתה מתגלם יותר מכל בצורך של היד לחזור על הקו פעם אחר פעם. בחזרה הזו טמון אולי גם המענה לאותה מאניה. החזרה יכולה להפוך לתרפיה, סוג של טיפול או עונש. המימד של הפעולה קשור בעיניי במקום שבו בחרה מאשה זוסמן להציג את העבודות היום, בחלל התערוכה של זוכרות, שבו מתקיים הדיון בו הן נטענות בפוליטיות מחדש.

אצלי, העבודה של מאשה זוסמן מתחברת לחפירה באדמה, לא החפירה הארכיאולוגית הנקייה אלא זו שמטרידה ומלכלכת את הידיים זו שמעלה עצמות ושדים. הכאב העמוק, המטריד, האינסופי שעולה ממנה מתקשר לכאב המתמיד שמלווה את החיים שלנו כאן.

נורמה מוסי

תערוכה - מאשה זוסמן / Masha Zusman - Exhibition

תערוכה - מאשה זוסמן / Masha Zusman - Exhibition

תערוכה - מאשה זוסמן / Masha Zusman - Exhibition

תערוכה - מאשה זוסמן / Masha Zusman - Exhibition

תערוכה - מאשה זוסמן / Masha Zusman - Exhibition