תערוכת צילום של איוב אבו מדיעם. הפתיחה ביום ראשון 28/7/2013 בשעה 19:00 במעבדה למחקר חזותי בזוכרות: יצחק שדה 34, ת"א. קומה 4, חדר 400.

באקון הוא מסע המתעד את הדמויות הנצמדות בעקשנות לאדמתן בנגב. התערוכה הוצגה לראשונה באלעארקיב ב-2013 והיתה לחלק מהמאבק נגד ההריסות החוזרות ונשנות. התצלומים ממחישים את הקשיים ואת העמידה האיתנה לנוכח האלימות ותכניות הגירוש של המדינה. 

התערוכה פתוחה בימים א' - ה' בשעות 10:00 - 16:00. נא להתקשר לוודא: 03-6953155

לאירוע בפייסבוק 


אני אחד מהם
איוב אבו מדיעם משוחח עם איתן ברונשטיין אפריסיו על התצלומים מהתערוכה באקון (נשארים)

איתן: ספר על התצלומים. מאיפה וממתי הם?

איוב: הם כולם מהנגב, מכפרים בלתי מוכרים. הם מתעדים הריסות, הפגנות, חיים בנגב. התצלומים בתערוכה הם מ-27/7/2010, היום בו התרחשה ההריסה הראשונה של עראקיב. ב-2012 הצגנו לראשונה את התערוכה הזו בעראקיב והיא נהפכה לחלק מהמאבק להישאר. ההפגנות הגדולות שהתקיימו ממחישות שזו גם תקופה של גיבוש של האוכלוסייה. כולם השתתפו בהן, נשים, ילדים וגברים.

איתן: אבל התצלומים לא רק מעראקיב, נכון?

איוב: נכון, יש גם תצלומים של מקומות אחרים.

איתן: ספר קצת על התצלומים.

איוב: בתצלום הזה שיח' סיאח, אחת הדמויות הכי מזוהות עם עראקיב, הוא דוד של אימי. בתצלום זה רואים את הידיים של איש מבוגר עם המסבחה והשם מוחמד על אחד החרוזים. בתצלום אחר פניו של אותו איש זקן. ביום האדמה הייתה הפגנה גדולה בוואדי אלנעם ובתצלום הזה ילדים לצד ההפגנה, מחוץ לפריים, יושבים לנוח על הריסות אחד הבתים. בהפגנה בבאר שבע צילמתי רק פורטרטים, כדי שיראו את מי שמשתתפים בה.

איתן: אני רואה כאן מספר תצלומים מההריסות בעראקיב. 

איוב: נכון. בתצלום הזה ילד עם חצי חיוך שלוקח את העופות שלו בארגז. השוטר מאחוריו הוא מפקד ההריסה. בתמונה אחרת אימא והבת שלה נאבקות נגד השוטרים ושתי נשים שבאו לתמוך עוזרות להן. כל הגברים כבר פונו ובתצלום רואים את פינוי הנשים בכוח.

איתן: חלק מהתצלומים מראים פעילויות תרבותיות שונות.

איוב: כן, חשוב לי להראות את התרבות הבדואית למי שאינו מכיר. זו הכנת הקפה. לכלי הזה קוראים "סבאב", אליו מעבירים את הקפה המוכן לקראת הגשתו. תמונה אחרת צולמה ביום המורשת הבדואית עבור ילדים בעלי מוגבלויות. רואים בה ילדה צעירה ואישה בדואית עובדות יחד על "תטריז", שזו הרקמה הבדואית.

איתן: אז אתה צלם אקטיביסט?

איוב: אפשר לקרוא לזה כך. בהריסה הראשונה התקשרו אלי ב-23:00 בלילה ואמרו לי לבוא מהר כי הורסים את עראקיב. ההורים שלי לא הסכימו שאצא לשם כי פחדו שיקרה לי משהו רע. דיברתי עם אחי הגדול והוא שכנע אותם להסכים. הגעתי לשם והופתעתי לגלות שההורסים לא הגיעו. הלכנו לישון שם. היינו כ-150 איש, כולל אנשים מהארץ ומחו"ל שבאו לתמוך. לפנות בוקר קיבלנו טלפון שהודיע שחסמו את צומת להבים והכוחות נערכים בתחנת הדלק בבאר שבע. הם סגרו את כל הדרך מהכביש הראשי ועד עראקיב. הם היו כ-1,200 חיילים ושוטרים. לא אשכח איך הם נעמדו מולנו בשורה והמפקד מהתצלום הזה אמר לנו ברמקול שלו: או שתצאו בטוב או שניכנס בכוח. יש תצלום שבו השיח' סיאח עומד מול כוחות הביטחון ומניף אליהם את אצבעו בתנועת האשמה על ההרס שגרמו.

איתן: אתה גם גר בכפר בלתי מוכר?

איוב: לא, אני גר ברהט. 

איתן: אז איך אתה קשור לכל המאבק הזה?

איוב: קודם כל יש לי משפחה בעראקיב. אני חי בנגב ואני חושש שההריסות יגיעו לרהט, כבר הרסו גם שם. אני רואה אנשים שבאו מתוך סולידריות וקיבלו מכות. גם הם היו יכולים לומר מה אכפת לי? מה זה נוגע לי ולמה אני צריך לקבל מכות? זו המציאות שלי, אני אחד מהם. עכשיו בתכנית פראוור רוצים להעביר אנשים לישובים מוכרים ולתת להם עוד קצת כסף. התושבים לא מסכימים. אם זה יקרה נישאר כל החיים שלנו מנכובין, שעברנו נכבה.

איתן: איך התחלת לצלם?

איוב: למדתי צילום במכללת ספיר ועשיתי השלמות בעצמי. כשהתחלתי לצלם זה לא היה מובן מאליו. חשבו מה פתאום אני עוסק באמנות? אח"כ ראו שזה עוזר וכיום יש צלמים נוספים ואני שמח לעזור להם. אני צלם מהקהילה שיודע מה מותר ומה אסור לצלם. כשצילמתי אישה לא רואים את הפנים שלה. בד"כ זה בעיה, אבל מכירים אותי אז נותנים לי אישור מראש. יודעים שאני משתמש בזה לטובת האוכלוסייה הבדואית.
 

השיחה התקיימה בזוכרות ביום שישי 12/7/2013.



באקון (נשארים) / Baqon (Remaining)



באקון (נשארים) / Baqon (Remaining)



באקון (נשארים) / Baqon (Remaining)