התערוכה פתוחה בימי ראשון עד חמישי 10:00 - 15:00. להתקשר לוודא: 03-6953155.

טקסט מאת אוצרת התערוכה ד"ר קציעה עלון:
  
בתערוכה "והגדת לבתך" , אומרת האם לבת דבר מה. מהו הדבר? מהו הדבר שיש לאמרו, שדחוף לאמרו, שכה נחוץ לאמרו? 

במשפטים ספורים מחזיקה האם את ההיסטוריה הפרטית שלה וההיסטוריה הכללית שלנו. היא מעבירה את הרגשת הצמרמורת שעברה בה כאשר הרגישה כי היא, ניצולת השואה, מלוהקת לפתע , בעזרתו של שר ההיסטוריה הערמומי, בצדו השני של המתרס. היא היא זו אשר תיבנה מחורבנם של אחרים. כל הוויתה מתקוממת כנגד היפוך זה, והיא מסרבת לתפקיד אליו יועדה. סירובה הוא רגשי – היא אינה מסוגלת לעשות זאת. נקודה. סוף. 

מי הם האנשים ביפו אשר נמלטו בעור שיניהם מהמצב הקטסטרופלי שנקלעו אליו? מה קרה להם? מדוע? שאלות אלו נדחקות הצידה. הדי המצוקה הבלתי נסבלת של מי שנאלץ להימלט על נפשו ואינו בידו סיפק לארוז אפילו- הדי המצוקה האנושית הזו הם כה עזים עד כי הם מבריחים את גניה.  

"שואת יהודי אירופה ושואת ערביי ארץ ישראל- שואה אחת היא של העם היהודי. ישר בפנים מביטות השתיים" אמר אבות ישורון באופן ברור, וזהו גם המסר של שירו הידוע "פסח על כוכים", אותו פרסם כבר בשנות ה- 50.  מה שחש ישורון אינטואיטיבית ופואטית, חשה גניה על בשרה ממש. 

בתערוכה מוצג גם הציור של שולחן האוכל הערוך,  נטול האנשים המפיחים בו חיים, "שולחן סדר", כמו גם ציורי שמן נוספים, העשויים על פי צילומי העיתונות של הצלם שאול גולן.   

חוט השני השוזר את היקום האונתולוגי של מורג, יקום יצירתי בו מצויים זה לצד זה עבודת הוידאו וציורי השמן, הוא ההתמודדות עם האיום המוחלט על הבית: רגע לפני או אחרי ההתפוררות שלו. נקודת המגע הזו היא לב האסתטיקה של מורג.  

בשנת 2010 הציגה דבורה מורג את התערוכה "תולדות השקט" בבית האמנים בתל אביב. אז כתבתי על העבודה "אוספת את הזמן" (2001-2008, 032 X 22 מטר), אשר חלק ממנה מוצג גם בתערוכה זו, כך: "הציור של מורג מציג את חדירתו הברוטאלית, הגסה, של החייל הישראלי החמוש בקסדה ומשקפת, אל קודש הקודשים של הבית הפלסטיני, המטבח הנשי, הביתי, הצנוע והמעודן. הציור הזה הוא בבחינת אייקון של חילול הבית היהודי והפלסטיני כאחד. ההתבוננות מתוך הרפרפות כהתבוננות מתוך חרכי ירי, יכולת הטרנספורמציה של הבית לכדי "מוצב מלחמתי", כל אלה מציגים את "הניכוס האולטימטיבי" – השימוש בביתו של האחר בכדי לתצפת על בני עמו.  האופן בו מתבוננים הישראלים בפלסטינים הוא לעולם "דרך כוונות". זה הוא מבט שרוקן מעצמו ומאיין כל אופציית קירבה". (פורסם ב"ערב רב").  בתשובה לשאלה מדוע הציור, שמבוסס על צילום עיתונות של שאול גולן, מפוספס בפסים גליים לכל אורכו, ענתה מורג: "אני רוצה לדעת תמיד איך אני מסתדרת עם מערכת מגבילה. אולי זה קשור לסיפורי השואה של הורי".  

דומה כי מה שהיה מובלע אי-אז כגרעין רגשי וצורני סמוי- תופס עתה את מרכז הבמה.

 

תמליל הוידיאו "והגדת לבתך" שנוצר במיוחד עבור תערוכה זו:

גילחו אותנו, היינו ערומות,
אנחנו כבר לא בכינו,  
לא ידענו מה זה קרמטוריום, מכניסים אותך את לא יודעת לאן את הולכת,
אז הם היו אומרים לנו אתם רואים שם יש ארובה כזו ויוצא עשן.
אתם מחכים  להיכנס לשם.
לא רציתי אף פעם לספר.  
התלבשנו יפה עם כובע ועם כפפות ומעילים יפים...
מחיפה ירדנו והביאו אותנו לפרדס כץ.
פרדס כץ זו הייתה מעברה גדולה, והיו אוהלים,
והיה חורף קשה בשנת 49 והיו גשמים איומים והיה קר, והיינו רטובים עם כל הבגדים, ובכינו.
ואז החלטתי שאני לא נשארת פה.
מהסוכנות הבטיחו שיתנו לנו דירה.
הלכנו לסוכנות ונתנו לנו מפתח ואנחנו באים ליפו,
וזה לא היה רחוק מן הנמל,
זה היה בית סגור מסביב עם גדר.
אנחנו פתחנו את השער, פתחנו את הדלת ונכנסנו ואז נהייה לנו חושך בעיניים...
הבית היה יפה אבל אנחנו אפילו לבית לא נכנסנו מפני שבחצר עמד שולחן עגול עם צלחות
וברגע שאנחנו ראינו את זה וגם ראינו שיש שם מרתף,
גם היה לנו פחד
וחוץ מן הפחד לא יכולנו לראות, זה כאב לנו, איך אנשים,
זה הזכיר לנו איך שאנחנו היינו צריכים לעזוב את הבית ולהשאיר את הכול
שהגרמנים נכנסו הם זרקו אותנו לגטו.
וזה בדיוק היה אותו המצב וזה לא היה בכוחנו להישאר.
לא רציתי לעשות אותו דבר מה שהגרמנים עשו.
הלכנו החזרנו את המפתח ונשארנו בנחלת.

מוקדש להורי היקרים אשר חרף הזוועות שעברו נותרה בהם חמלה.

המעבדה למחקר חזותי של עמותת זוכרות, דצמבר 2013 
צילום: הדר מורג 
עריכה: גילי א' דנון 



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



מהתערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / From the exhibit "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



פתיחת התערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / Exhibit opening "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



פתיחת התערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / Exhibit opening "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



פתיחת התערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / Exhibit opening "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



פתיחת התערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / Exhibit opening "And you shall tell your daughter", Dvora Morag



פתיחת התערוכה "והגדת לבתך", דבורה מורג / Exhibit opening "And you shall tell your daughter", Dvora Morag