מצלמות נוכחות בכל ועם זאת "אסונות משטריים" זולגים מן המסננת של הארכיון. העקבות שהם מותירים או מוחקים מבטאים את חולשתו של הארכיון. באמצעות תצלומים שצולמו לפני, אחרי ובזמן אירועים קטסטרופליים שונים, מוצגות בתערוכה תשובות שונות לשאלה מה ניתן לראות כאשר תצלומים מאירועים הנוגעים לקיומו של הציבור בעבר או בהווה לא צולמו.

באמצעות הפרוייקטים הצילומיים השונים המוצגים בתערוכה, נפרשת בחלל הגלריה השאלה מה ניתן לראות כאשר אין בידינו תצלומים מאירועים היסטוריים בהם לא נכחו מצלמות, תצלומים לא צולמו ואם וכאשר כן צולמו, הם נותרו בידי גורמים מעוניינים המונעים אותם מעין הציבור או מהאפשרות להציג אותם ברבים.

התערוכה מערערת על הנוהג ההיסטוריוני הרווח של הסתמכות על מסמכי ארכיון כתובים מהם נכתבים ארועים היסטוריים כמו גירוש, טבח או אונס נשים, או כאלה הנחשבים אירועים פרטיים אף כי הם מתרחשים בתוך תבנית פעולה זמינה כמו רצח נשים בידי בעליהן. במסמכים הכתובים מחוללי האסונות מנסחים את מעשיהם במסגרת מדיניות מוצדקת או הכרחית, קובעים איך יישמרו החלטותיהם בארכיון, מה מהן יושמד, ופועלים לטיהור קולות אחרים מתוך הארכיון.

בעקבות התערוכה "אלימות מכוננת 1947-1950”, שהוצגה אף היא ב"זוכרות" ובחנה את גבולות שדה הראייה מתוך תצלומים קיימים ונגישים, בתערוכה זו אני מבקשת להתחקות אחר התרומה של אמנים או גופים לא ממשלתיים כדוגמת "בצלם”, להרחבת שדה הראייה של אסונות משטריים. האסון המשטרי המכונן של 48 נמצא בלב התערוכה ועולה מנרבית התצלומים המוצגים. מיקי קרצמן ובועז ארד חוזרים למקומות בהם ארעו מקרי טבח בשנת 1948, דור גז ממשיך לתעד את לוד מבעד לחורבות שנותרו בה וכתמי המחיקה העירוניים הפזורים בה, חיים דעואל לוסקי "עולה לרגל" בלוויית שתי מצלמות שבנה - "צפון-מזרח-דרום-מערב" והאופקית" - לאתרים שונים בתל אביב שבהם זכרון העבר מתמיד באמצעות מחיקתו האורבנית. בתצלומי ארכיון של דוד אלדן ובנו רותנברג, שצולמו ב- 48 באל-רמלה אני מזהה עקבות לאסון שנשמרו למרות שאף אחד לא התכוון לתעדו. אפרת שלם מתעדת את הסתמיות של זירות בהן נרצחו נשים ומפגישה את הצופה עם הבנליות של אותן זירות שרק מעשה הצילום מעניק להן מובן סינגולרי. בתערוכה מוצגים גם תצלומים שיצרו עובדי הארגון "בצלם" מתוך מאמץ לשחזר שיטות של עינויים שכוחות הבטחון ניסו להעלים את השימוש בהן ולאחר מכן להכשירו באופן חוקי. כמו כן מוצגות בתערוכה שלוש סדרות של רישומים המבוססים על תצלומים שראיתי בארכיון של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בג'נבה ולא אושר לי להציג את התצלומים עצמם. הרישומים והטקסטים המלווים אותם הם חלק ממאמץ מפורש לשחזר את מעשה הגירוש במקום שבו הפלסטיני מופיע ב"טבעיות" כפליט. כל אחת מן הסדרות מציגה הסבר אחר מדוע אין בארכיון תצלומים של גירוש.


התערוכה "תצלומים שלא צולמו" זכתה בפרס האוצרות ע"ש איגור זאבל לשנת 2010 המוענק מדי שנה על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית בלובליאנה לפרוייקט בינלאומי המציג תפיסה אוצרותית חדשה. התערוכה הוצגה ב"גלריה מודרנה" באפריל-מאי 2010.

עיצוב דפי ארכיון: מיכאל גורדון