מיצב הווידיאו CFJ1 מגולל דיאלוג בין ארבעה גברים, בוגרי בית הספר הצרפתי-נוצרי ביפו קולז' דה פרר דה ז'אפה (CFJ1) המעלים זכרונות מימי לימודיהם, ביושבם באחת הכיתות בהם למדו. זוהי אוטוביוגרפיה שהיא קודם כל חברתית-פוליטית. הזכרונות המשותפים חושפים את המנגנונים הדכאניים שנועדו לפקח על התלמיד הפלסטיני ולקדם את בורותו ואת התפוררות שפתו וזהותו בתוך מערכת החינוך הממלכתית ההגמונית. במובן הזה העבודה מבטאת את מהותו של הקיום האבסורדי בתוך העבר וההווה של המקום בו אנו חיים, בו שרירותיות לוח הזמנים של מדינת ישראל מבטאת ומנציחה הבחנה גזעית ברורה בין יהודים לפלסטינים.

הממד האבסורדי מודגש גם בעבודת הווידיאו ״האמת״, המציגה סדרה של דיאלוגים סותרים בין שני גברים, בדבר סיפורים פיקטיביים סביב מספר אתרים ביפואותם הם הופכים לאתרי קדושה; מגדל מים, מיזבלה ובנין נטוש. אלה מומצאים מחדש כאתרי מורשת יהודית המוכיחים את זיקתו ההיסטורית, עוד מימי המקרא, של עם ישראל לארץ ישראל. כך נחשפת האיוולת של השיח הציוני המשתמש ככל שביכולתו בהיסטוריה של העת העתיקה – תכופות תוך עיוותה – כדי להצדיק זיקה זו ואת הציונות המושתתת עליה זאת תוך דחיקת הפלסטינים מחוץ להיסטוריה והצגתם כנעדרי היסטוריה. אקט החיקוי של הדטרמיניזם התיאולוגי היהודי הוא כלי מתוחכם ואפקטיבי שביחד עם זאת מאפשר לקובטי ולבוכארי להפוך על פניה את הבניית הזמן הציוני-הגמוני דרך ריקונו ממשמעות.
 

התערוכה הוצגה בבית ברחוב מגן אברהם 2 ביאפא, במסגרת הפרויקט "בתים מעבר למקף"