הרעיון של "שיבה" מגדיר את האופי הדיאספורי והאקסטריטוריאלי של החיים הפוליטיים והתרבותיים של הפלסטינים מאז הנכבה ב-1947-8. לעיתים קרובות, כשהרעיון בא לידי ביטוי ב"פוליטיקה המושעית" של תיאולוגיה פוליטית הוא מטושטש בהדרגתיות לתוך תהום הנשייה העקר של משא ומתן.

מעבדות לשיבות הינן בו-זמנית אוסף של רעיונות לשיבה אפקטיבית של פליטים פלסטינים, ואף חשוב יותר, זה מגרש משחקים שסביבו יכולים להיערך דיונים אודות צורות שונות של שיבות. הפרויקט מוסיף לגישה הלגליסטית לזכות השיבה גישה פרויקטיבית המציעה סדרה של דימויים, מפות, שרטוטים, תמונות, טקסטים וניתוחים שמטרתם להפעיל את הדמיון אל מול צורות שונות שבהן יכולה להתרחש השיבה הממשית.

חקר צורות של שיבה בקרב פליטים פלסטינים משמעותה גם חקר אופנים שבהם גם דמות הפליט וגם המשטר המרחבי של ההעתקה המקושר איתו מעצבים מחדש את המרחב הפוליטי של ההווה, ומאלצים אותנו לצייר לעצמנו מרחב חדש העתיד להיווצר. במרחב הזה עצמו, בין האתרים של ההעתקה וזה של ההרס, עשויה להתעצב מדיניות אקסטריטוריאלית עתידית.


מעבדות לשיבה הוא פרויקט של הסטודיו לארכיטקטורה ולהשתכנות/התגוררות
סנדי הילאל, אלסנדרו פטי, איל וייצמן, www.decolonizing.ps

פרויקטים של שיבות: אחמד ברקלי, מרסלה רפניילו, מריה רוקו, מאהדי סבג, ברט רולנס, נינה ואלרי קולורנטיק
עיצוב מיצב: אלסנדרה גולה, לואיזה צרליני