כמדי שנה, בערב בו חוגגת מדינת ישראל את עצמאותה המושתתת על חורבות חייהם ויישוביהם של בנות ובני העם הפלסטיני, נתכנס לאירוע של הכרה ולקיחת אחריות.
 
בשנת 2023 נמצאת החברה הישראלית בעיצומה של מחאה נגד ממשלה שמבקשת להעצים עוד יותר את המדיניות הגזענית, האלימה והקפיטליסטית, שישראל מיישמת מיום היווסדה. מדי שבוע יוצאים לרחובות המוני ישראלים ודורשים: דמוקרטיה. במקביל, 75 שנה אחרי הנכבה של 1948, ישראל ממשיכה להחזיק את העם הפלסטיני מפוצל ליחידות בעלות מעמד משפטי נבדל, ממשיכה למנוע את שיבתם של הפליטים והעקורים, שהם למעלה מ-65% מהחברה הפלסטינית, ממשיכה להפקיע קרקעות ולהרחיב התנחלויות, ממשיכה למנוע זכויות בסיסיות כגון תנועה וגישה למים, ממשיכה לעצור, לפצוע ולהרוג פלסטינים באופן יומיומי, ממשיכה להכחיש ולסלף את ההיסטוריה וההווה של פעולותיה האכזריות.
 
הפער שבין הקריאות להצלת "הדמוקרטיה הישראלית" לבין הדיכוי וההרג היומיומי של פלסטינים שבשליטתה הישירה, הוא פער צורם, אך הוא גם פתח לשינוי. ואכן, לצד הים הכחול לבן ופושעי המלחמה על הבמות, במסגרת המחאה נשמעים גם קולות הדורשים שלא להגביל את הקריאה לחופש ושוויון ליהודים בלבד ונשמעת יותר ויותר הקריאה "דמוקרטיה לכולן.ם מהירדן ועד הים".
 
בתוך הסדק הזה ניפגש לדבר על הדרך לקראת שוויון מלא ועתיד צודק לכל תושבי הארץ ומי שנעקרו ממנה.
 
נשוחח עם הפעילות והפעילים יסמין ערן ורדי, ערן מעוז, אביב טטרסקי ויערה בנגר אללוף על המדיניות הישראלית במסאפר יטא (כפרי דרום הר חברון), אלקדס (ירושלים), יאפא (יפו) ונאבלס (כפרי שכם), על המאבק וההתנגדות של התושבים, על החשיבות והמגבלות של סולידריות ואקטיביזם תחת יחסי כוח קולוניאליים ועל הקו הישיר שבין 2023 ל-1948. נסיים בשיחה פתוחה על אחריות ותיקון.
 
האירוע פתוח לקהל
25 באפריל 2023, בשעה 20:00
שד' רוטשילד 11, תל אביב
 
למחרת נקיים סיור בכפר העקור אללג'ון ונצטרף לתהלוכת השיבה של ועד העקורים. לפרטים נוספים.