בנימין עשת, חייל בפלמ"ח
גמרו 120 איש. 120 איש היו בתוך המסגד הזה. זה אני ידעתי. דיברו על זה. ברחו למסגד כי הם חשבו שזה המקום הכי בטוח ששם לא יהרגו אותם.
01/07/2012
בנימין עשת, חייל בפלמ"ח (1927)

אייל: בוא נדבר על מבצע דני

בנימין עשת: זה מעניין, שמע אני אספר לך משהו. לפני מבצע דני, שבועיים, שבוע לפני מבצע דני. היינו בסרפנד לקחו אותנו לסיור, מכל מחלקה לקחו כיתה.

בהתחלה כבשנו את הכפר הראשון, זה היה ג'מזו.

אייל: מה זה כבשנו כפר, במשך היום איך עושים את זה?

בנימין עשת: איך עושים את זה, עוברים קדימה מתחילים לירות, הם ברחו ונכנסנו פנימה

אייל: ראיתם אותם בורחים?

בנימין עשת: זה כן, אז ראינו אותם

אייל: לאן הם ברחו?

בנימין עשת: עכשיו הם ברחו לכיוון לוד, לכיוון לוד. עכשיו כבשנו את זה

אייל: וחזרתם לבסיס?

בנימין עשת: כן. לא נגענו בשום דבר, אנחנו לא נגענו בשום דבר, תדע לך גם לוד, אנחנו לא נגענו בשום דבר. היה לנו דיסציפלינה כזאת בינינו שאנחנו לא לוקחים שום דבר. אח"כ כבשנו את ג'ימזו, אח"כ זה היה ביום שבת, ביום ראשון בצהרים, בבוקר כבשנו את כפר דניאל. כפר דניאל הייתה כבר ריקה. תשמע דבר מעניין, באחד הבתים, פתאום שומעים צעקות. אני שומע צעקות. פתאום המ"כ אני רואה, יוצאת ערבייה צעירה, חצי ערומה. והמ"כ שלנו "יא שרמוטה, ...רוחי ללוד". הייתה אחת, היא חשבה שאולי היא תתמסר ליהודים אולי היא תישאר בחיים. אתה מבין לא תשמע מאף אחד את זה, אתה מבין זה היה... כבשנו את כפר דניאל, כבשנו את כפר דניאל. זה היה עוד במוצ"ש,

אייל: בכפר דניאל, הבן אדם היחיד שראיתם זה את האישה הזאת?

בנימין עשת: כן, שום דבר כפר דניאל, ואז התחלנו להתקדם לכיוון לוד, בשורה. יצא מולנו איזה 2 משוריינים של ערבים שהם ראו שאנחנו מתקרבים הם ברחו חזרה לתוך לוד. הם ירו ואנחנו ירינו עליהם, הלכנו ללוד, היו יריות. באותו זמן ששמענו שמשה דיין עשה גוג ומגוג כמו שאומרים בלוד. משה דיין התפקיד שלו היה להיכנס ללוד לעשות פאניקה ולחזור לבן-שמן.

אייל: אז ספר לי כשאתה נכנס ללוד ? היו אנשים בבתים?

 בנימין עשת: לא משנה, אח"כ נכנסו לבתים אחרים, כן היו.

אייל: היו עוד תושבים בלוד ?

בנימין עשת: כן, חלק מהם כן. איפה שנכנסנו בהתחלה לא היו אנשים מול המשטרה. אבל אחר כך במקום אחר שעברנו באמצע העיר, במקום אחר שמה הייתה גדר והיו ערבים עם המון בחורות. אבא עם המון בחורות, ואח"כ זרקו אותם. אח"כ. יש דבר שאני לא מספר.

אייל: הטבח במסגד, אתה היית שם?

בנימין עשת: הייתי, אתה יודע.

אייל: אתה היית שמה? אתה ראית את הטבח במסגד?

בנימין עשתלא ראיתי את הטבח במסגד. אני ראיתי את האנשים שהוציאו את ההרוגים. אח"כ תשמע מה שהיה, אם אתה כבר יודע

אייל: אני אספר לך

בנימין עשת: פיאט נו פיאט אחד

אייל: מה המרחק שאתה עמדת?

בנימין עשת: אני לא שם אני הייתי איפה שישראל גורלניק איבד את היד. באותו קו כשבאו לגיונרים. הם באו מכיוון, הם חשבו שהם יכנסו ללוד, ואז הייתי באותה שורה, איזה מאתיים מטר מישראל גורלניק שהרים את הרימון וזרק חזרה.

אייל: איך אתה יודע שירו בפיאט?

בנימין עשתדיברו על זה

אייל: ראית?

בנימין עשת: לא. אני רק ראיתי דבר אחד. היו צריכים לתבוע  את החבר'ה האלה. לא אני לא רוצה

אייל: הצועני של יגאל אלון

בנימין עשתכן, אני ראיתי רק פעם אחת שירו בפיאט, זה היה אל-בורג' זה היה אח"כ. אח"כ לא ראיתי. שמע, בטח שמעת על אלה שהיו צריכים לקבור את אלה ש... אני לא...

אייל: אתה לא חושב שזה חשוב לדבר על הדברים האלה

בנימין עשת: 60 שנה עזוב, זה לא היה צריך לקרות ככה. היה משהו שלא היה צריך לקרות ככה

אייל: מה?

בנימין עשת: לא הפיאט הזה. אני מדבר על דבר אחר.

אייל: על השריפה של הגופות?

בנימין עשת: לא שרפו את הגופות. היה עסק שקברו את החבר'ה האלה. היו צריכים לקבור אותם. ואח"כ את אלה שקוברים אותם... זהו, ואח"כ...

אייל: ואז 

בנימין עשת: וזה היה בהתנדבות באו, ואמרו מי רוצה להתנדב אף חבר הכשרה לא התנדב. מי שהתנדב, זה כולם היו...

איילאחרי הטבח, מוציאים את הגופות מהמסגד ואז צריך לקבור אותם

בנימין עשת: מה עושים עם האנשים האלה שקוברים אותם?

אייל: אתה יודע

בנימין עשת: לא מדברים. עשו

אייל: אתה השתתפת בזה

בנימין עשת: לא, רצו שאני אשתתף בזה ולא הלכתי זה היה בהתנדבות

אייל: אתה יודע שיש אחד שנשאר בחיים

בנימין עשת: מהערבים? יכול להיות מאיפה אני יודע, אני חיילצ'יק פשוט מה אני יודע.

אייל: את היתר הרגו...

בנימין עשת: אח"כ ישבנו יום אחד בלוד, ואח"כ לקחו אותנו 

אייל: איך האנשים גרשו את האנשים 

בנימין עשת: היה, עשו עוצר ויגאל אלון  נתן הוראה לגוטמן, ישעיהו גוטמן שהיה אז המושל הראשון של לוד. והוא נתן והם התחילו לעזוב, אנחנו ראינו איך הם עוזבים.

אייל: איך זה נראה

בנימין עשת: זה לא כלום איך שהם עזבו. אחר כך פגשנו אותם, כשאנחנו התקדמנו הלאה לכיוון איפה שהיום מודיעין, איפה שהקיבוץ של אגודת ישראל. איך קוראים להם. זה ע"י, יש שם 2 קיבוצים

אייל: שעלבים

בנימין עשת: שעלבים, היום זה שעלבים. אנחנו הלכנו לכיוון הזה. ראינו אנשים זקנים שלא יכולים, הימים היו חמים. ראינו איפה ששכבו גופות. אנחנו ראינו איך ליד הרכוש, ועגלות, שכבו שם גופות שלא יכלו להחזיק מעמד. הם ברחו לכיוון רמאללה, הם ברחו הדרך הייתה פתוחה אתה מבין. זה מה שאני ראיתי

אייל: מה דעתך על כך?

בנימין עשת: לא טוב לי עם זה אני, עד היום אני. שמע, תוריד את הזום היה לי פעם שיחה עם מולא, מולא כהן, היה מפקד חטיבה

אייל: זאת אומרת, שדיברת עם מולא כהן, על מה?

בנימין עשת: אמרתי לו, מולא, מה? הוא אמר: עזוב במלחמת העצמאות היו כמה דברים שלא ... זה לא הלך לפי. גם מולא לא. שמע, המנהיגים הבכירים כנראה גם לא רצו לדבר על כל הדברים האלה.

אייל: בשבילך זה היה משהו?

בנימין עשת: בשבילי זה היה, אני הייתי בסה"כ שנה ו-4 חודשים בארץ. תבין, אני בא מעולם אחר. אומנם שמעתי על גטו וורשה, ועל הפרטיזנים, אבל לא ראיתי את זה בעיניים שלי. אני ראיתי את זה בפוגרום בפולין, בקיילצה, קצת אבל, שמע בלוד עוד איכשהו קיבלנו את זה. אבל אני ראיתי את הגופות

אייל: למה לוד זה בשבילך כזה אירוע טראומטי?

בנימין עשת: שני דברים, ראשית זה הפעם הראשונה שאתה נלחמת ביום. אמרתי, בלילה, אם ירית לא ירית, הרגת, לא הרגת, אתה לא יודע בדיוק. בלוד אתה ראית מה שאתה עושה. פעם ראשונה, בפעולה דני, פעם ראשונה שיצאנו. אני חושב שזה גם הפעולה היחידה למעשה שעשינו ביוםכי אחר כך בנגב, זה היה גם כן בלילה. כשהיינו בנגב, אתה יודע, שחטיבת יפתח, הייתה בכלל חטיבה מטכ"לית. איפה שיגאל אלון הלך, שמה הוא לקח אותנו.

אייל: יגאל אלון ידע על כל הדברים האלה, על הטבח במסגד?

בנימין עשת: אני חושב שכן.

אייל: אבל תגיד, בניכם אתם דיברתם על הדברים האלה?

בנימין עשת: לא היה זמן, בחייך, למי היה זמן? ראשית כל למי היה זמן. היינו תחת אש כל היום, אחר כך קיבלנו אימונים  חדשים, כשירדנו לנגב 

אייל: על הסיפור של פיאט ידעתם?

בנימין עשת: פיאט ידענו, ידענו, ידענו שנתנו פיאט אחד. זה פיאט אחד היה. מצאו חור אחד קטן, גמרו 120 איש. 120 איש היו בתוך המסגד הזה. זה אני ידעתי. זה דיברו על זה, ברחו למסגד כי הם חשבו שזה המקום הכי בטוח ששם לא יהרגו אותם. כי הם ידעו שישראלים לא יחריבו מסגד. ודיברו על זה. תראה אותנו הוציאו מלוד מהר מאוד. כי אחרי זה באו. תראה כשאנחנו היינו, עוד השוד לא היה כל כך גדול, עוד שמרוהיו כבר אתה יודע חבר'ה ש... שאמרו כשאנחנו יוצאים אז אחרי זה בא אחרינו גדוד של משטרה צבאיתגדוד של קרייתי. הם התלבשו על החנויות, והם התחילו מה זהוהם רוקנו, הגיעו מכוניות והיה שוק שלםבא אלינו אחד מגבעתי. הוא היה קצין הסברה של גבעתי, והוא אמר לנו : "אני קיבלתי הוראה לקחתמקלטי רדיו בשביל המועדונים של הגבעתי". אני לא יודע אם נתנו לו או לא נתנו לו. היה שמה ויכוח גדול. אני חושב שבסוף כן נתנו לו, אני לא ראיתי את זה אם הוא לקח או לא לקח. היא אחד מרחובות היה לו בית דפוס. אני הכרתי אותו, רצו שאני אעבוד אצלו בבית דפוס שלו. אבל הם באו, והם והתחילו לשדוד. ואז מהר מאוד, אותנו הוציאו. אותנו לקחו לבן שמן, בבן שמן אז באמת היה חשבון הנפש הראשון, יגאל דיבר ומולא דיברו

אייל: על מה דיברו?

 בנימין עשת: דיברו על מה שהיה בלוד. לא דיברו על דברים ספציפיים, אבל אמרו שפה היה דברים שאנחנו לזה לא התחנכנו, ואנחנו צריכים להמשיך הלאה

שדדו את הפליטים 

בנימין עשת: לא שדדו, שדדו שהם היו בבית, בבתים תראה, חלק לא התחילו לצאת. ברגע שהתחילו לצאת, התחילו לשדוד. ככה,עוד החזיקו את החבל. אבל ברגע שהם התחילו לצאת, בדיוק נכנס הגדוד של המשטרה צבאית.  

אייל: לוד זה טרגדיה בשבילך

בנימין עשת: בשבילי זה טרגדיה כן, עד היום אנילא רק אני, אני חושב שלהרבה חבר'ה, כל אלה שהשתתפו שם

אייל: זה טראומה בשבילך 48?

בנימין עשת: לא אני לא חושב שזה השאיר לי טראומה. במידת מה יש לי גאווה מסוימת, שהודות לי ולעוד כאלה קמה המדינהותדע לך, כבר אז היו משתמטים והיו גנבים, והיו דברים לא ישרים. שמע, כבר אז זה התחיל, שלא יגידו לי שאז היו רק צדיקים לא נכוןכמה חבר'ה התעשרו מהשלל, מי שהיה לו אוטו והיה מצורף לאיזה גדוד, כן מצורף לא מצורף. אתה ראית, מה לא סחבו מלוד המסכנה הזאת מרמלה מלוד.

אייל: למה כ"כ קשה לך לספר על לוד?

בנימין עשת: היה לי עסק עם השב"כ סיפרתי משהו וזה הגיע לשב"כ ולא רוצה לדבר על זה

אייל: מה עשו לך?

בנימין עשת: לא עשו לי כלום. אמרו שכפלמ"חניק קיוונו שלא. לקחו לי דברים

אייל: לפני כמה זמן זה היה?

בנימין עשת: לפני עשר שנים 

אייל: אתה סיפרת את הסיפור על לוד לעיתונאי?

בנימין עשת: זה היה כתוב באחד העיתונים, על זה שאני סיפרתי את זה. זה היה כתוב. היא כתבה האישה הזאת, זאת שהייתה פה.

אייל: את הסיפור של הטבח בלוד חיילים מכירים?

בנימין עשת: מכירים האמת שזה היה בושה, מה שעשו לפי דעתי לא היו צריכים לעשות ככה.

אייל: אתה מדבר על מה שקרה אחרי הטבח

בנימין עשת: היה שם טבח אבל תלוי איזה טבח, לא על הטבח הזה. זה על הטבח הזה מדברים. אני חושב שמדברים כל הזמן על הטבח הזה, הטבח שקשור עם המסגד. הטבח שקשור עם המסגד. עכשיו מי, אם זה רק אלה שתפסו במסגד זה היה טבח או שהיה עוד משהו. וזאת השאלה, על זה אני לא מדבר, חוץ מהאלה.

אייל: אלה שקברו את הגופות?

בנימין עשת: על זה בדיוק סיפרתי שמה ובגלל זה קראו לי מהשב"כ. זה אני לא רוצה, זה בדיוק סיפרתי שמה ועל זה קראו לי מהשב"כ. זה בדיוק, וזה היה בהתנדבות ואמרו מי שרוצה. הלכו כל אלה שהיו טבחים, כל אלה שלא הלכו. לא חייבו את אף אחד. באו מי שבא זהו. תשמע בוא אני אגיד לך משהו. מלחמת השחרור, זה אני היום כשאני מסתכל על זה, אני מסתכל על זה אחרת. מה, מה ידענו... יש כל מיני פינות בכל מיני...



مسجد دهمش في اللد / מסגד דהמש בלוד



مسجد دهمش / מסגד דהמש



مسجد دهمش في اللد / מסגד דהמש בלוד



مسجد دهمش / מסגד דהמש



جولة في مدينة اللد / סיור בלוד (אלְלִד)



ساحة الشهداء في اللد / קבח אחים בלוד



الجامع الكبير وكنيسة الخضر / המסגד הגדול וכנסיית סנט ג'ורג'



جولة في مدينة اللد / סיור בלוד (אלְלִד)



جولة في اللد / סיור בעיר לוד (אלְלִד)



ما تبقى من بيوت اللد الفلسطينية / מה שנשאר מבתי אלליד הפלסטינית



ما تبقى من بيوت اللد الفلسطينية / מה שנשאר מבתי אלליד הפלסטינית



اللد / לוד (אלְלִד)

____________________________

בנימין עשת (1927)
קיבוץ פלמ"חיםיולי 2012
ראייןאייל סיון

מתוך התערוכה - לקראת ארכיון משותף - עדויות מצולמות של לוחמים ציוניים מ-1948, פרי שיתוף פעולה בין עמותת זוכרות ופרויקט המחקר “A Common Archive, 1948 Palestine”  של הקולנוען אייל סיון (School of Arts and Digital Industries, University of East London)  וההיסטוריון פרופסור אילן פפה (European Centre for Palestine Studies, University of Exeter), בתמיכתו של Arts and Humanities Research Council (AHRC).


זוכרות ברשת