בּית גִ'יז
נפה:  אלרַּמְלָה
אוכלוסיה 1948:  640
תאריך כיבוש:  27/05/1948
מבצע צבא:  בן נון א
יחידה כובשת:  חטיבה 7
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  הראל, גיזו
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  פארק רבין

הכפר ניצב במרגלות המערביים של הרי ירושלים, 15 ק"מ מדרום-מזרח לרמלה. בתחילת המאה היתה לכפר צורה מלבנית, רחובות צרים, ובתי אבן ובוץ. ב-1931 נמנו בכפר 371 תושבים שהתגוררו ב-67 בתים, ואילו ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-550, רובם מוסלמים. במרכז הכפר היו מסגד, מספר חנויות ובית ספר, שנבנה ב-1947 במשותף עם הכפר השכן בית סוסין. כלכלת בית ג'יז התבססה על חקלאות, ותושביו גידלו דגנים, ירקות, תאנים, ענבים, שקדים וזיתים. אדמות הכפר השתרעו באמצע שנות ה-1940 על 8,357 דונם. מעבר לגידול היבולים, תושבים גידלו כבשים ועזים על אדמות שהתאימו למרעה, וחלק אחר של האדמות היה מיוער.

כל הכפרים בפרוזדור ירושלים אשר לא נכבשו במבצע נחשון, נתפסו בקרבות הבאים סביב לטרון במאי ויוני 1948. בית ג'יז נכבש במרווח שבין המתקפה הראשונה והשנייה על לטרון – בין ה-15 ל-30 במאי. ה'ניו-יורק טיימס' דיווח שהמתקפה הישראלית הכושלת על לטרון ב-25 במאי התפשטה לבית ג'יז ולח'ולדה למחרת, וכי הקרב סביב כפרים אלה היה "העימות הבודד הגדול ביותר עד היום". ב-28 במאי הודיע הצבא הישראלי רשמית על כיבוש בית ג'יז, לאחר שפשט מדרום לכביש ירושלים-יפו. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות' בית ג'יז ובית סוסין נפלו בידי חטיבה שבע במסגרת מבצע בן-נון. כיבוש שני הכפרים איפשר לכוחות הישראלים להקים קו אספקה אלטרנטיבי לירושלים, שעוקף את לטרון [דרך בורמה].

ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין שמתקפה צבאית על הכפר התרחשה חודש קודם לכן, ב-20 באפריל, וכי תושביו נעקרו אז. עם זאת, ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף כתב שהנסיון הראשוני לכבוש את בית ג'יז התרחש ב-22-23 במאי, וכי הוא נכשל בין היתר בגלל שכוחות ישראליים קיבלו דוחות שגויים לגבי פינוי הכפר; הם הופתעו להתקל בהתנגדות עזה מצד תושבי בית ג'יז ובית סוסין, כמו גם מצד כוחות ערביים סדירים שמוצבים בלטרון. אל-עארף מוסיף ששני הכפרים נפלו בהתקפה נוספת ב-30 במאי.

שלושה יישובים ישראליים  הוקמו על אדמות הכפר: קיבוץ הראל ב-1948, מושב צלפון ב-1950 ומושב גיזו ב-1968. באתר גדלה צמחית בר והוא משמש כאתר נופש. בית הספר עדיין עומד, ונבנה עליו מגדל תצפית. שלט של קק"ל מתאר את המבנה כנקודת תצפית בשריפות, ומקדיש אותו לזוג מאנגליה. מספר בתים נותרו מהכפר והם משמשים לאחסון או שהם נטושים. אחד מבתי האחסון הוא בית גדול מאבן, עם גג שטוח. שלושה בתים נטושים הם בני שתי קומות, עם חלונות וכניסות מלבניות או קמורות, גגות שטוחים ומרפסות שניצבות על עמודים. אדמות הכפר נטועות בדגנים, עצי זית וירקות.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 364-365

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 638 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 34).
לפי אנדי יחזקאל הכפר התרוקן ב-20 באפריל ונכבש ב-17 במאי 1948. הוא מציין רק את הראל וגיזו כיישובים שנבנו על אדמות הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
לפי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך פארק רבין של קק"ל, וחלקו בתוך קיבוץ הראל (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
לפי אנציקלופדיה מפה אתר הכפר נקרא כיום חורבת גיזֹה, על בסיס צליל השם הערבי. יש סבורים כי הכפר שימר את שמה של גיזה המקראית. במקום נותרו בשלמותם כה מבתי הכפר (בתחומי קיבוץ הראל), כולל בית המוח'תאר, וכן קבר שיח' זיד (אנציקלופדיה מפה, 2000, 2: 46, 171).
 

זוכרות ברשת