"אל-כמאמיר, שביל ירושלים, אל-דיבסי, אל-וואווי, אל-קלעה, א-שראשחה, שייח' גאנם, קראקון, לומאן, אל-ג'זאר, שכונת אל-רמל - אלה השמות שניתנו במקור לרחובות בעיר העתיקה בעכו, עוד לפני קום המדינה" - כך טוען הפסל והצייר וליד קשאש, תושב העיר, שיזם ביחד עם חבריו את שינוי שמות הרחובות בעיר העתיקה.

קשאש הציב את השלטים עם השמות הערביים לצד השלטים שבהם השמות הקיימים. כך, לצד רחוב צלאח ובצרי, הנקרא על שם שני הרוגי מלכות, חלוצי המחתרת הציונית בעירק, נתלה שלט שנקרא רחוב אל-כמאמיר (רחוב בתי המרזח). "אני רוצה שילדי והדורות הבאים יידעו ויכירו את המורשת שלנו, שתעצים את זהותם ואת תחושת השתייכותם לעירם על שכונותיה, רחובותיה וכיכרותיה, שאותם, למרבה הצער, העירייה מנסה פה למחוק", אמר.

מהעירייה נמסר: "בעיר העתיקה פועלים מרכזים קהילתיים חדשים המספקים מגוון פעילויות לבני הנוער במגזר הערבי. צר לנו שמר קשאש עסוק בקיטורים ומחפש דרכים נלוזות כיצד להעכיר את היחסים בין היהודים והערבים בעיר. טוב יעשה אם יפסיק להתבכיין ויצטרף לעשייה ברוכה למען תושבי העיר, יהודים וערבים כאחד. באשר לתליית שלטים, והיה ויימצא שהדבר נעשה בניגוד לחוק, תוגש תלונה במשטרה, ונגד האיש יינקטו הליכים משפטיים".

מדובר ביוזמה פרטית של קומץ אנשים, שהחליטו, ללא אישור של ועדת השמות בעירייה, להציב את שלטי הרחוב. בקבוצה חברים תושבים ערבים, בהם קשאש, שהתנדב לצייר על השלטים. "שמות הרחובות האלה קיימים ושייכים להיסטוריה של העיר העתיקה, עוד מימי הצלבנים והטורקים, כך שאין צורך לאשר אותם בוועדת השמות או במועצת העיר. למשל, רחוב שייח' ג'אנם, שחי פה בימי הטורקים ונקבר בסמוך למסעדת אבו כריסטו. לגורמים האחראים זה לא ממש נגע".

לדברי קשאש, לערבים מהעיר העתיקה נמאס מהקיפוח ומהניסיון לדחוק אותם לשוליים ולהתעלם מהתרבות ומהמורשת הערבית בעיר. "אני שריד למשפחה שחיה בעיר במשך 800 שנה, שמבקש לשמר את המורשת. אני וחברי התעוררנו מתרדמת של עשרות שנים, ולא נחכה יותר שעיריית עכו תחליט או תאפשר לנו להנציח את ההיסטוריה שלנו. אם העירייה תסיר את השלטים, זו תהיה הוכחה לכך שהיא מקפחת אותנו".

"אני יכול לתת עוד אינספור דוגמאות ולהוכיח שמדובר בקיפוח מובהק של הציבור הערבי", ממשיך קשאש. "למשל, מעל לבניין העירייה כתוב 'עיריית עכו' רק בעברית. זו עיר מעורבת. למה לא נכתב גם בערבית, כמו בעיריית חיפה? למה הזילזול הזה בערביי העיר? אנו, ערביי עכו, רוצים לחיות ביחד, בכבוד ובדו קיום אמיתי, ולא כסיסמה. אני לא גזען, לא איש דתי, או איש פוליטי. אני אמן שנמאס לו והחליט להתקומם.

"התושבים הערבים מהווים יותר מ-30 אחוז בעיר, אבל לנוער שלנו אין מה לעשות בשעות הפנאי. אין מועדוני נוער או כל פעילות אחרת. מה שנותר להם זה בתי הקפה ונרגילות, כאשר הנוער במגזר היהודי נהנה ממועדוני נוער וממרכזי צעירים. אם זה לא קיפוח, אז מהו קיפוח".

עם התושבים היהודים, הוא טוען, אין לו כל בעיה, אך גם אין דו קיום. "הבעיה אצלנו, הערבים, שאנו לא יודעים לבטא או להסביר את מה שעובר עלינו".

קשאש (52), נשוי ואב לארבעה ילדים, מוכר כאחד האמנים הבולטים, שהציג את יצירותיו בתערוכות בעולם ובארץ. הוא מפסל בברזל ובאבן, וכמה מיצירותיו מפוזרות ברחבי העיר. לדבריו, נציגים מהעירייה הציעו לו להציב יצירות אמנות בעיר תמורת תשלום. "לא הסכמתי, בתגובה ביקשתי שייתנו מה שמגיע לנוער הערבי ולתושבים, ואני מוכן לכל דבר בהתנדבות, ללא תשלום".