לקריאת המאמר המלא

כמו אורי הייטנר, הלכתי גם אני לאתר האינטרנט של זוכרות, ומצאתי שם את עמדת העמותה הגורסת, באופן כללי, כי מה שהיה לנו מלחמת שחרור ועצמאות, היה לערבים, הצד המנוצח - "נכבה", כלומר אסון. (...) הם שילמו את המחיר ועליהם להשלים עם זה ולראות מה עושים הלאה. זו העמדה של הציונות, של אורי הייטנר, ובמידה רבה גם שלי.


אבל אנשי זוכרות חושבים אחרת. לדעתם צריך לתקן את העוול, להשיב את הפליטים, ולבדוק אחרי כן איך ממשיכים לקיים חיים משותפים בארץ הזאת. זה לא פופולארי, לא הגיוני במידה רבה, לא מעשי, ואולי אפילו, אם יתגשם - זה סופו של המפעל הציוני. אבל - מותר למי שרוצה לחשוב כך?


כי אורי הייטנר שכח, כנראה, שאנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, שבה זכות הבעת הדעה, גם אם היא שונה משלך, גם אם היא מרתיחה את דמך, גם אם לדעתך היא מובילה לאסון - היא סם החיים של הווייתנו. עיקרון היסוד של הדמוקרטיה,  חייב לתפוס גם במקרה של עמותת זוכרות.


כמובן, כל זה תופס ותקף בתנאי שאינך חורג מכלל היסוד האחר: שמותר לך לומר ולעשות כרצונך כל עוד אינך פוגע בזולת. אם דעותיו ורעיונותיו של מישהו אינם נראים לך - תתמודד אתו בדרכים הדמוקרטיות המקובלות, אבל אל תנצל את העובדה שאתה בשלטון, שהכוח בידיך, כדי לסתום לו את הפה. וזה מה שאורי הייטנר ניסה לעשות: לסתום להם את הפה.


הטענה העיקרית שלי, והאכזבה הגדולה שחשתי בעקבות האירוע, היא לנוכח התנהגותם של המוסדות הציבוריים הקשורים בעניין: מכללת "תל חי" ובית ספר "עינות ירדן", והקיבוצים מעיין - ברוך והגושרים, שבעקבות פניותיו של הייטנר שכחו לרגע את המהות הדמוקרטית והפלורליסטית של קיומם.

בתשובתו ליהודה לוי, שאל הייטנר: האם היית מוכן לארח במועדון שלך את איתמר בן גביר למשל, בכנס שנושאו "כהנא צדק"? התשובה שלי, כמובן, היא לא. זו שאלה דמגוגית לחלוטין. יש הבדל בין חבורה תמימה עם רעיונות משונים שרוצה לדבר ברעיונותיה, לבין אנשים שתומכים ועוסקים ברצח, בגזענות ובשנאה; אנשים שהתאגדותם נפסלה על-ידי החוק הישראלי, ושהדברים שהם תומכים בהם הם תועבה אנושית. לא, לא הייתי מארח אותם במועדון שלי, אבל הייתי מארח בשמחה חבורת מתנחלים "נורמטיבית", שאני מתנגד לעמדותיהם בכל לבי, שרוצים לדון בבעיותיהם וללבן אותן דווקא אצלי בבית.


גש רגע אל הראי, אורי הייטנר. בחן את הבבואה שמופיעה בו. עזוב לרגע אחד את כל דעותיך, עמדותיך, רעיונותיך. פשוט השל להרף עין את כל זה והתבונן באותו אדם שהידד, הצליח לסלק חבורה חתרנית מיישובי הסביבה.
האם אתה עדיין אוהב את מה שאתה רואה?