השבט "בני חסן" שמוזכר במקומות שונים בחוברת זו ובעיקר בעדויות הפליטים, הגיע לפלסטין ולאזור ירושלים בתחילת המאה ה-12 כחלק מצבאו של סלאח אלדין אלאיובי המצביא המוסלמי שהגיע בראש צבא - שהקים מכל מחוזות המדינה המוסלמית – כדי לשחרר את פלסטין ואת ירושלים מהכיבוש הצלבני.

סלאח אלדין יישב את השבטים שהגיעו במסגרת צבאו במקומות שונים בפלסטין עם דגש מיוחד על ירושלים וההרים סביבה. הוא ביקש על ידי מדיניות היישוב הזאת לשמור על ירושלים מפני פולשים. כל שבט קיבל טריטוריה מוגדרת לישבה. השבטים קיבלו בדרך כלל אחריות על הבטחון באזור שלהם ועל הבטחת הדרכים מסביב לירושלים.

שלושה שבטים גדולים גרו בהרי ירושלים. שבט בני זייד, שבט בני מאלִכּ ושבט בני חסן.

לבני חסן היה דגל בצבע אדום. אותו צבע שייצג אותם ואת השבט אליו היו שייכים בחצי האי ערב, שבט קייס. 
בני חסן עברו מחצי האי ערב לדרום ירדן ושם הצטרפו לסלאח אלדין בדרכו להילחם בצלבנים בקרב חטין ליד טבריה. אותו קרב מכריע בשנת 1187 בו הביס סלאח אלדין את הצבא הצלבני. אחרי הקרב הם יושבו באזור ירושלים ועם השנים הקימו כפרים רבים: אלוולג'ה, בתיר, אלג'ורה, סטאף, ח'רבת אללוז, שרפאת, לפתא, בית צפאפא ואלמאלחה שבו גרה משפחת דרויש שניתנה לה מנהיגות כלל בני חסן בכל האזור. יש הגורסים שתושבי עין כארם גם הם מבני חסן ויש שחושבים שעין כארם וסובא היו תחת חסותם וניהולם של בני חסן אך אין להם קרבה משפחתית לשבט.