בדרך לירושלים, בין באב אלוואד לקסטל, במחלף שנקרא בעברית מחלף חמד שמשני צדי כביש מספר 1, בולטים בחריגותם בנוף הבתים הערביים של אבו ע׳וש (גוש), עין ראפה ועין נקובה. במאמרו ב״הארץ״ מ-20.10 תחת הכותרת ״תעמולה פרו ערבית״ – חלק מפולמוס נרחב מעל דפי העיתון – טוען החוקר בני מוריס שהם-הם עדות לכך שלא הייתה מדיניות של טיהור אתני כלפי הפלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. אולם הישארותם של אבו ע׳וש ועין ראפה, כפר וחצי בלבד מתוך מאות כפרים ויישובים פלסטיניים שהתקיימו באזור שבין ירושלים, בית שמש, רמלה, לוד, יפו ואף עד חדרה צפונה ובאר שבע דרומה, היא דווקא הוכחה לכך שכן התרחש טיהור אתני ולא להפך כפי שמעוניין מוריס לטעון (ולגבי עין נקובה הוא טועה: אלה הם תושבי בית נקובה שכן גורשו מכפרם הממוקם מול עין נקובה של היום. לאחר גירושם הם נדדו כמה חודשים באזור, שלחו בקשות ותחינות לשלטונות הישראלים והפעילו קשרים ופרוטקציות עד שקיבלו היתר להישאר בתוך גבולות המדינה אך לא לשוב לכפרם ולא לקבל בחזרה את בתיהם ורכושם. המדינה נתנה להם חלקת אדמה השייכת לכפר סובּא על גבעה הניצבת מול כפרם המקורי, שם הם החלו לבנות בתים חדשים כאשר בתיהם המקוריים נכבשים מול עיניהם על ידי מתיישבים יהודים. זה המצב עד היום).

למאמר המלא באתר העוקץ