לאחר הליכה ברגל של כקילומטר אחד בין שדות החיטה הירוקים הגענו לאתר הכפר שהוחרב אחרי כיבושו ב 1948. מרכז הכפר ובית הקברות שלו מוקפים כיום בגדר תיל ומשמשים שטח מרעה לפרות. השלט על שער המרעה מציין שזו כניסה לפרות ומבקש לדאוג לסגור את השער. השער הזה קיים בקצה הכפר המזרחי., סמוך למה שהיה ביתה של משפחת אלסעדי עד 1948. הבן הצעיר של המשפחה, מנאד אלסעדי, כיום בן 78, עמד על חורבות ביתו, תיאר את הבית המרווח וסיפר למשתתפים/ות בסיור מהזכרונות שלו על נטישת הכפר מתוך פחד ממתקפה על הכפר בדומה להתקפות של הכוחות היהודיים על שני הכפרים הפלסטינים הסמוכים, אלשג'רה ולוביה.
תֻ'ריא עיסא, הייתה כבת חמש, סיפרה שאבא שלה העיר אותה בשעה מוקדמת באותו יום וצעק קומו קומו, היהודים תקפו. היא ואחותה השניה בת השלוש הגיעו עם אבא וסבא שלהן לכפר כמא הצ'רקסי, בזמן שאמא שלה ואחותה התינוקת בת השנה הגיעו ללוביה ומשם לנצרת ונפגשו רק אחרי יותר מחודש.
הסיור המשיך בין שרידי בתי הכפר, ערימות של אבנים משני צידי הדרך בין עשבי האביב הטבעיים הגדלים בשטח הכפר, ח'בּיזה, ח'רפיש, ח'רדל ועוד. בית הקברות של הכפר ממוקם בקצה המערבי ולידו המסגד. המסגד הרוס, בית הקברות מחולל מתחת לרגלי הבקר ורפשו, אבני הקברים מפוזרים בשטח וניתן לזהות רק חלק קטן מהקברים. הבת הקטנה של משפחת עיסא, פאטמה שנולדה ב 1952 סיפרה בהתרגשות על ילדותה כפליטה ועל שמירת הקשר הרגשי עם הכפר, וכן על הכאב למראה ההרס של כפר סבת. הנוף שנילגה לעיני המסיירים היה מרהיב. הכפר עומד, היום שוכב, על גבעה וסביבה עמקים ירוקים רחבי ידיים, הכל ירוק עד האופק הרחוק.
המשתתפים/ות בסיור היו מאוד פעילים, ילדים שיחקו בין הריסות הכפר, נשים וגברים ליקטו צמחים אכילים, הפליטים כיבדו את המשתתפים עם קפה, העמידו בהתלהבות שלטים לציון שם הכפר ואתריו החשובים וקראו בחוברת "זוכרות את כפר סבת" שהפקנו לרגל הסיור, רבים היו עם מצלמות ותיעדו את האירוע וחלקם דאג לשתף בחוויות ובזכרונות מביקור בכפר או מסיפורים ששמע מההורים הזקנים.
הפליטים הצהירו שיספרו על החוויה לקרוביהם בסוריה וירדן.
מנאד עיסא אלסעדי ליד שרידי ביתו
ת'ריא עיסא - פליטה מכַּפר סַבְּת
פאטמה עיסא - דור שני לנכבה
סיור לכפר סבת
מסגד כפר סבת
כַּפְר סַבְּת