זוכרות - סיור באלטירה / חיפא

סיור באלטירה / חיפא - דיווח אחרי כ- 100 מטר הגענו לגן ציבורי מצד ימין, הגן נבנה על הריסות מבנים עתיקים של הכפר שכללו מסגד ישן וחצר ציבורית של הכפר הפלסטיני שנקראה אלמנזול. באזור זה קובצו ב 1948תושבי הכפר על ידי הצבא הישראלי אחרי כיבושו, הועלו על אוטובוסים וגורשו לכיוון ג'נין.

29/06/2012

מסלול הסיור

התחלנו מתחנת המשטרה של טירת הכרמל, רח' הפלמ"ח 2 פינת לניאדו 1. מבנה תחנת המשטרה הוא ביתו של מח'תאר כפר אלטירה, עבד אללה סלמאן אשר בנה אותו בתחילת 1948 ולא הספיק לגור בו.

הלכנו ברגל ברחוב לניאדו, עברנו גן ציבורי בשם "גן הזריחה" והמשכנו עד סוף הרחוב. בכיוון מזרח (ישר) ראינו שלט כתוב עליו "פארק מונהיים", על שם העיר הגרמנית התאומה של טירת הכרמל הישראלית. שמאלה על הגבעה, גבעת אלקֻף, מבנה נטוש שנושא את המספר לניאדו 12, זהו אחד משני מבנים של בית הספר לבנים של הכפר הפלסטיני. על מבנה בית הספר הנטוש יש שלט המודיע שבמקום ייבנה בית מלון בוטיק "וילה הכרמל". לכן, ייתכן שהמצב המתואר כאן לא יהיה אותו מצב כשתבקרו במקום. אנחנו הצבנו ליד המבנה שלט שכתוב עליו "בית ספר טירת חיפא – שכבות א' ב'".

לפני שעלינו לגבעה, המשכנו שמאלה לכיוון בית ספר שיפמן כדי לראות שהבניין עם הקשתות במרכז בית ספר שיפמן הוא מבנה בית ספר אלטירה מלפני 1948. למי שיתאפשר להיכנס לבית הספר ניתן לראות כתובת בערבית מעל דלת הכניסה לבניין. חזרנו לגבעת אלקֻף, מנקודת תצפית, ליד המבנה הנטוש של בית הספר, ניתן לראות על הגבעה ממול, מכיוון צפון, את שכונת דניה של העיר חיפה, ממנה היו רוב ההתקפות וההפגזות על הכפר אלטירה ב – 1948. שכונת דניה נבנתה על אדמות כפר אלטירה באזור שנקרא אלמרקסה. בין הוואדי לבין שכונת דניה, על מורד הגבעה הייתה שכונת מגורים של משפחת אלבאש. היום ניתן לראות על הגבעה רק שרידים של הבתים ההרוסים, שיחי צבר, עץ דקל ושדה קוצים. הדרך שליד הוואדי הובילה לכיוון מזרח (לכיוון ימין אם עומדים על הגבעה ומסתכלים לכיוון שכונת דניה) למעין הכפר, לכן נקראה טריק אלעין, דהיינו דרך המעיין. אבו נזאר, פליט מהכפר שגר כיום בחיפה, סיפר שהבית בו נולד עדיין קיים בטריק אלעין. במרחק כ - 100 מטר ממבנה בית הספר הנטוש, לכיוון צפון מזרח במורד הגבעה, ניתן לראות שרידי בית משפחת אללַבַּני, שעומד שם הרוס חלקית.

חזרנו לרחוב לניאדו, פנינו ימינה בפנייה הראשונה לרחוב הזית, אחר כך פנינו שמאלה לרחוב הדקל, בסופו ימינה לרחוב הפלמ"ח.

ברחוב הפלמ"ח 12 יש בית כנסת "אם הבנים". זה היה מסגד הכפר שהורחב והוסב לבית כנסת. ממול, בפינת רחוב העצמאות, ניתן להבחין במבנה בן קומה אחת, נראה ישן יותר מהמבנים שלידו, זהו מבנה מקורי של הכפר הפלסטיני ושימש עד 1948 מתחם של בתי קפה ומסעדות. היום הוא משמש מטרות שונות כמו עזרת נשים ונגריה.

המשכנו צפונה ברחוב הפלמ"ח ופנינו ימינה ברחוב החרוב. אחרי כ- 100 מטר הגענו לגן ציבורי מצד ימין, הגן נבנה על הריסות מבנים עתיקים של הכפר שכללו מסגד ישן וחצר ציבורית של הכפר הפלסטיני שנקראה אלמנזול. באזור זה קובצו ב 1948תושבי הכפר על ידי הצבא הישראלי אחרי כיבושו, הועלו על אוטובוסים וגורשו לכיוון ג'נין.

משם המשכנו ברחוב החרוב עד בית מספר 32, מצד שמאל (כיוון צפון) לאורך רחוב החרוב, על מורד הגבעה, עמדה שכונה נוספת של הכפר. שם גרה בעבר גם משפחת חג'יר. באחד הבתים שלה נרצחו 13 אנשים, כולל ילדים, נשים וזקנים כאשר אנשי האצ"ל פוצצו את הבית בו הם ישנו. מדינת ישראל הרסה את כל הבתים שהיו על הגבעה, היום יש שם רק שרידים וקקטוסים. יש גם קבר אלשיח' ח'ליל, מבנה ישן עם כיפה. בהמשך, ברחוב החרוב, ליד בית מספר 32, הגענו לבית הקברות המרכזי של אלטירה, היחיד שנותר. השלטונות הישראליים הרסו את חמשת בתי הקברות האחרים שהיו בכפר. פליטי הכפר הציבו שם שלט כתוב עליו "בית עלמין הכפר אלטירה". מסביב לבית הקברות היו שכונות נוספות של הכפר, שאינן. בקצה המזרחי של בית הקברות הייתה בריכת מים ולידה חמשה ברזים שדרכם הגיעו מים מהמעיין עד לכפר. היום במקום נבנית שכונת מגורים חדשה, ומתקן המים נהרס. כארימאן אלפאר, צעירה פלסטינית שמתגוררת עם משפחתה בשבדיה, הצטרפה לסיור וביקרה בפעם הראשונה בחייה בכפרהּ, ביקשה מאבו נזאר (68) לקחת אותה לברזיית המים, כבקשת ההורים שלה, שזוכרים את הברזים ובריכת המים לידה שאחד האתרים החשובים של כפרם.

כאן הסתיים המסלול של הסיור של זוכרות, אשר התקיים בהשתתפות 40 אנשים ביום ששי 29.6.2012 וכלל שילוט, השקת חוברת "זוכרות את אלטירה / חיפא" שהפקנו במיוחד לרגל הסיור, הסבר על ההיסטוריה של הכפר מפי פלטים ושיחה על הנכבה ועל השיבה.

בדרך חזרה הראה לנו אבו נזאר עוד מספר בתים של פליטי אלטירה ברחבי טירת הכרמל, ואת בית הספר לבנות אשר כתובתו היום, רחוב הרצל 32.