מידע
מחוז: עַכָּא (עכּו)
מספר תושבים 1948: 3420
תאריך כיבוש: 14/05/1948
יחידה כובשת: חטיבת כרמלי
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: מצובה
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: בצת, כפר ראש הנקרה, חלק מלימן
רקע:
הכפר שכן במורדות גבעה סלעית הפונה מערבה לכיוון הים התיכון, מצפון לואדי אל-בַּסֿה [נחל בצת], 19 ק"מ צפונית לעכו. מקור שמו של הכפר הוא כפי הנראה המילה הכנענית "ביסה" שמשמעותה ביצה. המקום נקרא בצת בתקופה הרומית, ומאוחר יותר כונה עין אל-בַּסֿה על-ידי יועץ של סֿלאח אל-דין. ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 572 תושבים, ובסוף המאה ה-19 חיו בו 1,050 תושבים. ב-1944-45 חיו בכפר ובח'ירבת מעסֿוב הסמוכה 2,950 תושבים, למעלה מחציים נוצרים והיתר מוסלמים. שטח שני הישובים עמד על 29,535 דונם, מתוכם 4,178 דונם שנרכשו על-ידי יהודים. ב-1948 גרו בכפר הגדול כ-4,000 תושבים ב-700 בתים. בתי הכפר הישנים היו בנויים בצפיפות מאבן, ומופרדים בסמטאות מרוצפות אבן. אחרי מלחמת העולם הראשונה נבנו בכפר בתים ממלט, במרווחים גדולים יותר זה מזה. בכפר היה בית ספר יסודי פרטי לבנים, אשר נבנה ב-1882 ובית ספר יסודי ציבורי לבנות. התושבים בנו במקום שני מועדוני ספורט, שני מסגדים, שתי כנסיות ומספר קברי קדושים. היו בכפר מעל 20 חנויות וכן שוק פתוח במרכז הכפר. גידולי הכפר, בעיקר חיטה ודגנים אחרים, אך גם ירקות, פירות ואגוזים, קיבלו מים מגשם ומהשקיה. חלק מתושבי הכפר גידלו בעלי-חיים, כולל בקר, עזים וכבשים. תושבים אחרים עבדו במגוון עיסוקים ונמנו עליהם אומנים, יצרני סבון ושכירים בבסיסים צבאיים בריטיים. בכפר נמצאו שרידים של כפר עתיק, רצפות פסיפס, בורות מים וקברים חצובים בסלע. בסמוך נחשף מקום קבורה נוצרי ובו מטבעות וזכוכית מהמאה הרביעית לספירה.
על-פי מקורות ישראליים וידיעה של 'יונייטד פרס', נכבש הכפר ב-14 במאי 1948 במהלך מבצע בן עמי, בו כבשה חטיבת כרמלי את עכו והגליל המערבי. לפי 'ספר תולדות ההגנה' נסו תושבי הכפר עם הופעתם של הכוחות היהודים, אך עדי ראיה מסרו להיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל גרסה שונה, לפיה רבים מהנשים והילדים פונו טרם המתקפה. לדבריהם, הכוחות הכובשים הורו לנותרים בכפר, רובם זקנים, להתאסף ליד הכנסייה, ושם הם ירו למוות בכמה מהם והורו לאחרים לקבור אותם. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס לא מזכיר אירוע זה, וטוען שרוב תושבי הכפר התפנו לפני כיבושו, והיתר נסו במהלך המתקפה. הוא מוסיף שחלק מהם קיבלו הוראה או "המלצה" לנוע צפונה ללבנון, ושכמאה כפריים אחרים, בעיקר זקנים ונוצרים, הועברו לכפר אל-מזרעה. לפי נזאל, מספר כפריים נהרגו כאשר ניסו לחזור לכפר כדי להציל את רכושם.
ב-1949 הקימה ישראל באתר הכפר את [מושב] בצת, שאוכלס במהגרים מרומניה ויוגוסלביה. שדה תעופה צבאי נבנה בסמוך. באותה שנה הוקם [קיבוץ] ראש הנקרה ו[מושב] לימן על אדמות הכפר. עיירת הפיתוח שלומי הוקמה ב-1950 על אדמות הכפר והיא ממוקמת מעט מדרום לאתר הכפר המקורי. [קיבוץ] מצובה, שהוקם ב-1940, התרחב וכיום כמה ממבניו שוכנים על אדמת הכפר. רק שני מבנים ציבוריים נותרו כיום מהכפר: כנסיה יוונית קתולית, בעלת ייחוד אדריכלי, מטה לנפול כיום. אתר דת מקודש ניצב נטוש בינות עצים רבים. נותרו גם מספר בתי מגורים, חלקם מאוכלסים בישראלים. עצי תאנה, קוצים, שיחי צבר וגלי אבנים פזורים לאורך חלקים אחרים של אתר הכפר. האדמות שמסביב מעובדות.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 6-9
מידע ממקורות נוספים:
על-פי PalestineRemembered.com מגני הכפר היו אנשי מיליציה מהכפר ויתכן שכמה לוחמים מצבא השחרור הערבי. לדברי אותו מקור, תושבי הכפר גורשו ממנו ב-27 במאי 1949, רובם ללבנון וכמה מהם לנצרת. עוד מוסיף המקור שבכפר היה בית ספר תיכון פרטי, בנוסף לשניים שהוזכרו לעיל, וטוען ש[קיבוץ] חניתה בנוי על אדמות הכפר (http://www.palestineremembered.com/Acre/al-Bassa/index.html).
לפי הערכתו של סלמן אבּוּ סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 3,422 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 32)).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי העיר שלומי (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
לפי אנציקלופדיה מפה, כמה משפחות מהכפר גרות עד היום בבתיהן, באזור המכונה "כפר שלומי" בתחומי העיירה שלומי (אנציקלופדיה מפה, 2000, 7: 172).
תמונות
סרטונים
חוברות
אחר
פרסומים
אירועים אודות האתר
סיורים לאתר