מידע
מחוז: סַ'פַד (צפת)
מספר תושבים 1948: 810
תאריך כיבוש: 10/05/1948
יחידה כובשת: הגדוד הראשון בפלמ"ח
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: עמיר
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין
רקע:
הכפר שכן 27 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, על שטח מישורי הצופה להר חרמון מצפון-מזרח. בסמוך לכפר נפגשו שלושת הנהרות הזורמים לאגם החולה: החצבאני, הבניאס והדן. ב-1931 גרו בכפר 552 תושבים ב-106 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-700, ברובם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 5,470 דונם, מהם 2,573 אשר נרכשו בידי יהודים. בתי הכפר הישנים נבנו בצפיפות והופרדו על-ידי סמטאות צרות. לקראת סוף תקופת המנדט גדל הכפר ובתים חדשים נבנו בו, עם מרווחים גדולים יותר ביניהם. רוב הבתים היו עשויים מבוץ וחלקם מאבני בזלת. תושבי הכפר עבדו בעיקר בגידול דגנים, ירקות והדרים. הגידולים הושקו במי גשמים או במי מעיינות ונחלים.
אל-דַוָארה מופיע בדו"ח של המודיעין הצבאי הישראלי כאחד הכפרים שיושביו נמלטו ממנו ב-25 במאי 1948, כתוצאה מ"קמפיין הלחישות" שהגה מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, ואשר בוצע במהלך מבצע יפתח. עם זאת, אי ההתאמה בין מועד הבריחה מהכפר לבין מועד תחילת הקמפיין (10 במאי), מצביע על האפשרות שמתקפה צבאית על הכפר הובילה לפינויו. מבצע יפתח, שנועד לכבוש את הגליל העליון המזרחי הובל בידי הגדוד הראשון של הפלמ"ח ובראשו עמד מפקד הפלמ"ח יגאל אלון.
שני קיבוצים הוקמו על אדמות הכפר: עמיר הוקם ב-1939 חצי ק"מ ממערב לאתר-הכפר, ושדה נחמיה הוקם שנה לאחר מכן, מצפון-מערב לאתר. כיום אין כמעט זכר לכפר; רק מספר אבני-בניין בקצה בריכת דגים נותרו באתר. האזור כולו משמש למדגה.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 444-445
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 812 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 56)).
לפי אנדי יחזקאל באפריל 1948 פינה הצבא הבריטי את האיזור, ותושבי הכפר קיבלו הוראה ממפקדים ערביים מקומיים לפנות את הנשים והילדים. בסוף אפריל דיווח המודיעין הציוני כי הכוח הערבי בכפר מונה כ-60 לוחמים (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm)
תמונות
סרטונים
חוברות
אחר
פרסומים
