אלסַמּוּעִי

מידע

מחוז: סַ'פַד (צפת)

מספר תושבים 1948: 360

תאריך כיבוש: 01/10/1948

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: כפר שמאי, אמירים

רקע:

הכפר נבנה על מורדות המזרחיים של הר זאבוד [הר מירון], והשקיף מגובה של 675 מטרים מעל פני הים לעבר צפת, ששכנה ארבעה ק"מ מצפון-מזרח לו. ב-1596 חיו בכפר 308 תושבים. עורכי הסקר של מערב-פלסטין שהגיעו לכפר ב-1877 מצאו בו 200 תושבים שחיו בבתי אבן, אתר מקודש לזכר שיח' מחמד אל-עג'מי, וכמה בורות מים. ב-1931 נמנו בכפר 213 תושבים שהתגוררו ב-39 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-310, רובם מוסלמים, ושטח-הכפר עמד על 15,135 דונם. אנשי השבט הבדואי ערב אל-מדֿארִבּה הטו אוהלים כל שנה מדרום-מזרח לכפר, בנתיב הנדידה שלהם. בכפר, שצורתו מלבנית, היו מסגד ומספר מעיינות; הצפוני שבהם סיפק מי-שתייה שנאגרו בשלושה מיכלי מים גדולים שבנו התושבים. התושבים טיפחו בוסתנים עם עצי פרי וזיתים, וכן גידלו דגנים. שרידים של בניין עם עמודים ושברי פריטים אדריכליים אחרים מצביעים על התיישבות מוקדמת יותר באתר.

ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין שאל-סמועי התרוקן באופן מלא או חלקי במאי 1948, אך נכבש רק באוקטובר. הבריחה הראשונית, ב-12 במאי, נגרמה ככל הנראה מכיבוש צפת יומיים קודם לכן. כיבוש העיר, בצירוף עם הלוחמה הפסיכולוגית שערכה ההגנה והפגזת הכפרים באזור, הביאו לעזיבת כפרים רבים בגליל העליון באותה עת. בסוף אוקטובר הגיעו לכפר יחידות שפעלו במסגרת מבצע חירם. לפי מוריס, הכפר נמנה בידי השר לענייני מיעוטים כאחד מהכפרים שגילו התנגדות לכיבושם. מוריס מוסיף שכל הכפרים הללו התרוקנו מתושביהם, שברחו או גורשו.

ב-1949 הקימה ישראל את [מושב] כפר שמאי על אדמות-הכפר, ממש ממזרח לאתר-הכפר. [מושב] אמירים הוקם ב-1950 על אדמות-הכפר, מדרום לאתר. כיום אתר-הכפר עזוב. מבנייני-הכפר נותרו רק כמה חלקים של קירות-אבן, באר ותעלה. מספר עצי-זית ותאנה גדלים באתר, והאדמה שמסביב משמשת ברובה חקלאים ישראלים למרעה.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 493-494

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 360 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 60)).

לפי אנציקלופדיה מפה, אתר הכפר נקרא כיום חורבת כפר שמאי (אנציקלופדיה מפה, 2000, 4: 158).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך שמורת הרי מירון (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א'). 

תמונות

סרטונים

חוברות

אחר