מידע
מחוז: סַ'פַד (צפת)
מספר תושבים 1948: 150
תאריך כיבוש: 01/05/1948
יחידה כובשת: הגדוד הראשון בפלמ"ח
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: מעין ברוך
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: התרחבות של מעין ברוך
רקע:
הכפר שכן 31.5 קילומטרים מצפון-מזרח לצפת, בקצה הצפוני של עמק החולה. האזור שסביב הכפר היה מיושב בתקופות קדומות, ונמצאו בו אתר פרהיסטורי בן למעלה מ-100,000 שנה, מספר קברי-מערה מהאלף השלישי לפני הספירה ועמוד רומי ועליו כתובת שהתייחסה לקיסר הרומי ג'וליאן (331-363 לספירה), בסמוך לגשר רומי שחצה את נהר החצבני. ב-1931 חיו בכפר 83 תושבים ב-20 בתים. ב-1944-45 התגוררו עלה מספר התושבים ל-130, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 2,532 דונם, מהם 198 אשר נקנו בידי יהודים. תושבי הכפר התקיימו למחייתם על חקלאות, וגידלו פירות וירקות. מספר מעיינות סמוכים סיפקו להם את מי השתיה שלהם.
היום המדויק בו נכבש הכפר אינו ידוע, אך קרוב לודאי שזה ארע במאי 1948 במסגרת מבצע יפתח במהלכו הותקף הגליל העליון באפריל-מאי 1948. המבצע הובל בידי הגדוד הראשון של הפלמ"ח ובראשו עמד מפקד הפלמ"ח יגאל אלון. נציג של קק"ל שסייר באזור בקיץ 1948 העיד שכמה בתים נותרו עומדים באל-סַנְבַּרִיָה, אם כי ללא גגות. מהעדר הגגות ניתן להסיק שהכפר היה נתון למתקפה ישירה. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, איש הקק"ל הורה למזכירות הקיבוץ הסמוך מעיין-ברוך להרוס מייד את הבתים. כתמריץ, הוא אמר להם שזה יאפשר לקיבוץ לקחת את אדמות הכפר, כיוון שההריסה תמנע את חזרת התושבים. הקיבוץ הסכים, וההריסה בוצעה.
[קיבוץ] מעיין ברוך נוסד ב-1947 על אדמות הכפר, מצפון לאתר הכפר. [מושב] יובל, שנוסד ב-1952 על אדמות הכפר אאבִּל אל-קַמְח שוכן כקילומטר מצפון-מערב לאתר הכפר אל-סַנְבַּרִיָה. כיום לא נותר זכר לכפר, ואתרו מכוסה עשב ועצים, כולל מספר עצי זית עתיקים. האדמות שמסביב מעובדות בידי חקלאים ישראלים.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 494-495
מידע ממקורות נוספים:
על-פי PalestineRemembered.com נכבש הכפר במחצית השניה של מאי 1948 בידי גדוד 1 של הפלמ"ח, במהלך מבצע יפתח. לדברי אותו מקור, שוכנים [הקיבוצים] מעיין-ברוך ודפנה על אדמות הכפר (לחץ\י כאן).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 151 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 60)).
------------------------------------
"...הלכנו מבית לבית והכרחנו את כולם לצאת החוצה ולצעוד יחפים מעבר לגבול עם לבנון. הם היו יחפים לא ניתן להם זמן לנעול נעליים או לקחת חפצים של משפחתם. כל מי שניסה לחזור לקחת חפצים של משפחתו נקרא "מסתנן" ונורה על המקום..." (מתוך עדותו של רלף באומן)