סֿרַפַנְד אלעַמַאר

מידע

מחוז: אלרַּמְלָה

מספר תושבים 1948: 2260

תאריך כיבוש: 1948-05-20 00:00:00

יחידה כובשת: גבעתי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: ניר צבי, שיכון המזרח (ראשון לציון)

רקע:

הכפר שכן במישור, חמישה ק"מ מצפון-מערב לרמלה. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על קיום כפר במקום כבר בתקופה הרומית והביזנטית. סֿרפנד אל-עמאר כונה גם סֿרפנד אל-כוברה (סֿרפנד הגדולה), על-מנת להבדילו מהכפר סֿרפנד אל-סוּעְ'רה (סֿרפנד הקטנה), ששכן חמישה ק"מ מדרום-מערב לו. ב-1596 חיו בסֿרפנד אל-עמאר 358 תושבים. התייר רובינסון עבר באזור ב-1838 ודיווח על שני כפרים בשם סֿרפנד, אחד  מיושב והשני חרב; בסקר מערב פלסטין שנערך ב-1870 הוזכר רק כפר אחד בשם סֿרפנד. יתכן שמשום כך נקרא הכפר אל-עמאר, שמשמעותו בערבית הבנוי, המיושב. השלטון הבריטי הקים את הבסיס הצבאי הגדול ביותר שלו במזרח התיכון באיזור שליד הכפר, ובכך תרם להתפתחותו. הבריטים גם בנו בסמוך לכפר בית-סוהר לכליאת פעילים פלסטינים, ובמקביל שרפו בסוף שנות ה-1920 את הכפר סֿרפנד אל-סוע'רה הסמוך. ב-1931 נמנו בסֿרפנד אל-עמאר 1,183 תושבים, שהתגוררו ב-265 בתי-בוץ. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,950, רובם מוסלמים, מלבד 40 נוצרים. אדמות הכפר השתרעו אז על 13,267 דונם, אשר מתוכם נרכשו 761 בידי יהודים. בכפר ניצב אתר מקודש לזכר לוקמאן אל-חכים. ב-1921 נוסד בכפר בית-ספר יסודי לבנים שכלל חלקת אדמה ללימודי חקלאות, ולמדו בו 292 תלמידים באמצע שנות ה-1940. בית-ספר לבנות נוסד בכפר ב-1947 ולמדו בו 50 תלמידות עם ייסודו, ולידו ניצבו בית חולים ציבורי, תחנה חקלאית ובית-יתומים לילדי לוחמים ערבים שנהרגו במרד הערבי נגד הבריטים ב-1936-1939. תושבי-הכפר התפרנסו בעיקר מחקלאות, וגידלו בעיקר הדרים, וכן בננות ודגנים. עצי הפרי הושקו מבארות, מהן נשאבו גם מי-השתיה של התושבים.

בבוקר ה-2 בינואר 1948 גילו פועלים ערבים שעבדו במחנה הבריטי סֿרפנד 12 מטעני נפץ, שנועדו להתפוצץ בצהריים, שעה בה מתכנסים הפועלים לקבל את משכורתם השבועית. העיתון הפלסטיני 'פִלַסטין' ציין כי אף פועל יהודי לא הגיע לעבודה באותו יום, מה שמרמז שהיהודים הוזהרו על ידי האירגונים הציוניים, שהיו אחראים להטמנת המטענים. יחידת חבלנים של ההגנה פשטה על הכפר ב-15 באפריל 1948 ופוצצה בו בניין בן שלוש קומות. השלטונות הבריטים דיווחו כי 16 אנשים נהרגו ו-12 נפצעו. בהודעה מטעם התוקפים נטען כי הבניין שימש כוחות מיליצייה שהונהגו בידי חסן סלאמה, מפקד לוחמי הגרילה הפלסטינים באיזור יפו, וכי 39 אנשים נהרגו בפיצוץ הבניין.

עם עזיבתו את פלסטין באמצע מאי 1948, איפשר פיקוד הצבא הבריטי לכוחות הערביים לתפוס את המחנה הצבאי שבכפר. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', חמישה ימים לאחר מכן תפסו כוחות ישראליים את המחנה מידי הכוחות הערבים שהוצבו בו. סוכנות הידיעותAP ציטטה גורמים ציוניים, שטענו שתפיסת המחנה הניבה להם רווח בסך 2.5 מיליון דולר, משום שזה הסכום שהציעו לשלם עבור המחנה, ולא שילמו בסופו של דבר. הכפר נכבש כנראה בלילה שבין ה-19 ל-20 במאי 1948 על ידי חטיבת גבעתי במהלך מבצע ברק. עם כיבוש הכפר, תושביו ברחו או גורשו, כפי הנראה.

ב-1949 הוקמה [מעברת] צריפין ומחנה צבאי על הריסות הכפר. ב-1954 נוסד על אדמות הכפר [מושב] ניר-צבי. על  אתר הכפר ניצב כיום מחנה צבא ישראלי גדול [צריפין]. שישה מבתי הכפר נשארו עומדים על תילם: רובם נטושים ובאחד או שניים מתגוררים ישראלים. מבנה בית הספר עומד על תילו, נטוש, ובחזיתו צומחים שיחי-צבר. האדמות שסביב אתר-הכפר מעובדות בידי ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 411-412

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,262 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 36)).
לפי אנדי יחזקאל, גם שיכון המזרח שבראשון לציון נבנה על אדמות הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
לפי אנציקלופדיה מפה, המקום נקרא כיום חורבת צריפין, על שם הישוב הקדום שהתקיים בו. נראה שכבר בסוף המאה השמינית הוקם על צריפין הביזנטית, שחרבה בעת הכיבוש הערבי, כפר ערבי (אנציקלופדיה מפה, 2000, 6: 203).
 

תמונות

סרטונים

חוברות

אחר