סיפורו של וולפגנג (זאב) פון וייזל, איש התנועה הרוויזיוניסטית, המעצר המנהלי שלו במהלך השבת השחורה ושביתת הרעב בה פתח; שביתת רעב ככלי למאבק פוליטי.
סדק זה מקשר בין שביתות הרעב של העצירים המנהליים הפלסטינים כיום לבין שביתת הרעב של פון וייזל.

מיקום הסדק בתכנית הלימודים
יחידה 4, בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון: פרק 1, המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945: ג. מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים האלה: ההעפלה, התיישבות והמאבק הצבאי – בחלק העוסק בשבת השחורה.

ב – 29 ביוני 1946, יום שבת, יצא שלטון המנדט במבצע מעצרים של מאות פעילים ואישי ציבור יהודים ופשיטה על מאגרי תחמושת ונשק ("סליקים"), כחלק ממאבקו בפעולות הטרור של היישוב היהודי נגדו. "תנועת המרי העברי", שהייתה מפקדה משותפת של שלושת ארגוני ההתנגדות של היישוב היהודי (ההגנה, האצ"ל והלח"י) הייתה על הכוונת של השלטונות מזה זמן רב, ומטרתו של המבצע הייתה לנטרל אותה באופן סופי. שמו הרשמי של המבצע היה "מבצע אגתה", בזיכרון הקולקטיבי הציוני זכה המבצע לכינוי "השבת השחורה". בתוקף תקנות שעת החירום הבריטיות נעצרו פעילים ומנהיגים פוליטיים והושמו במעצר מנהלי.

מה הוא מעצר מנהלי?

מעצר מנהלי מאפשר מעצר של אדם והכנסתו לכלא בלא משפט, תחת הטענה שאותו אדם חשוד כמהווה סכנה ביטחונית, גם אם אין ראיות חותכות לכך. לא הוגש כתב אשמה נגד אף אחד מהעצורים המנהליים שנעצרו ב"שבת השחורה", שכן לא היה נגדם שום ראיות חותכות לפעילות המסכנת את שלום הציבור והשלטון.

דיון

מבחינת זכויות אדם, האם מעצר מנהלי הוא מוסרי לדעתכם?

אחד מאישי הציבור הבולטים שנעצרו במהלך "השבת השחורה" היה הרופא, העיתונאי והפוליטיקאי וולפגנג (זאב) פון וייזל, ממקימי התנועה הרוויזיוניסטית וממנהיגיה המרכזיים. הבריטים ראו בו איום ממשי, שכן הוא היה דובר רהוט שהחזיק בדעות קיצוניות נגד השלטון הבריטי והיה בעל ניסיון ועבר צבאי עשיר.
לאחר חודשיים בהם ישבו במחנה המעצר בלטרון החליט פון וייזל לנקוט בפעולת מחאה קיצוני כנגד מעצרו ומעצרם של שאר הפעילים והמנהיגים – הוא פתח בשביתת רעב. וכך כתב במכתב למזכיר הראשי של ממשלת המנדט, שהעתק ממנו הוברח לעיתונות העברית בארץ:

"יש לי הכבוד להודיעך כי אמנע מקבלת כל מזון במשך תקופה של 28 יום, החל משקיעת החמה במוצאי השבת, 31 באוגוסט."

ועוד הוסיף בהודעה בעל-פה למפקד הכלא כי יתנגד "בכל האמצעים שלרשותי לכל ניסיון להאכילני בעל כורחי".
ביום השישי למעצרו הועבר פון וייזל מלטרון לבית החולים של המשטרה הבריטית במגרש הרוסים בירושלים. אחרי 14 יום בא לבקרו הרופא הממשלתי הראשי וביקש ממנו להפסיק את הצום. פון וייזל סירב, זאת על אף שמצבו הבריאותי כבר החל להתערער.
באותו הזמן החלה התקשורת לדווח בהרחבה על שביתת הרעב שלו ופון וייזל הפך לגיבור.

האם לדעתכם פון וייזל הוא גיבור?

ביום ה – 18 לצום שלו, לאחר ששביתת הרעב פורסמה בעיתונים ברחבי העולם, החליטה הממשלה לשחררו וביקשה להעבירו לביתו שבגדרה. ההד התקשורתי העולמי והלחץ הציבורי הבינלאומי הכריעו את שלטון המנדט. אך פון וייזל סירב וביקש שיעבירו אותו לבית החולים הדסה בירושלים, שכן בכוונתו להמשיך ולצום 28 יום כפי שהתחייב, זאת על אף שהחולשה הכללית ממנה סבל הקשתה עליו להתלבש ולנעול נעלים לבד. הוא ביקש להעביר מסר לציבור היהודי כולו: אל תפסיקו את המאבק!
פון וייזל לא אכל ולא שתה כלום במשך 28 יום, זולת מים ותה ללא סוכר. כמה ימים לאחר שהחל לאכול ולשתות כרגיל שב לאיתנו, לביתו ולפעילותו הפוליטית. את זיכרונותיו מהמאסר ומשביתת הרעב פרסם בספר "תשעים ושניים ימי מאסר וצום: יומן אסיר ציון", שיצא לאור כמה חודשים לאחר מכן והיה לרב מכר.

דיון

מה אתם חושבים על המאבק של פון וייזל, האם שביתת רעב היא נשק לגיטימי ואפקטיבי בידיו של אסיר שאין לו כל אמצעי מחאה אחר?

מהעבר להווה – חדר עדנאן מוסא

גם במדינת ישראל קיימת האפשרות לעצור אנשים במעצר מנהלי, מתוקף אותן תקנות לשעת חירום מתקופת הבריטים. הנתונים הבאים נמסרו לארגון "בצלם" על ידי שירות בתי הסוהר וצה"ל:

בסוף חודש יולי 2015 הוחזקו 153 קטינים פלסטינים כעצירים ואסירים ביטחוניים על ידי שירות בתי הסוהר הישראלי. כמו כן, הוחזקו בסוף חודש זה במתקני הכליאה של השב"ס 15 קטינים פלסטינים בגין שהייה בלתי חוקית בישראל. קטינים אלה מוגדרים על ידי השב"ס כעצירים ואסירים פליליים. בנוסף, מוחזקים קטינים בודדים במתקנים המנוהלים על ידי צה"ל לתקופות קצרות.

סיפורו של ח'דר עדנאן

ח'דר עדנאן מוסא נעצר תשע פעמים במעצר מנהלי, בפעם האחרונה נעצר ב – 8 ביולי 2014. בסך הכול הוחזק עדנאן במעצר מנהלי בישראל יותר מ – 6 שנים, ללא משפט או הרשעה. שוב ושוב עוצרים אותו השב"כ וצה"ל בשל החשד שהוא פעיל בארגון הג'יהאד האיסלאמי, אבל ראיות לבית משפט הם לא מספקים.
ב – 12 ליולי 2015 שוחרר עדנאן מהמעצר לאחר 55 ימים של שביתת רעב, בה פתח במחאה על מעצרו בלא משפט. גם לפני שלוש שנים, ב – 2012, כשהיה עצור במעצר מנהלי, כפה על הרשויות לשחררו לאחר ששבת רעב במשך 66 ימים. עדנאן, כמו פון וייזל, נחשב לגיבור של המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש והפרת זכויות האדם המתבצעת על ידי מדינת ישראל.

דיון

• מה אתם חושבים על עדנאן, האם הוא אכן גיבור?
• האם הוא שונה בפעולותיו מפון וייזל, גיבורה של התנועה הרוויזיוניסטית במאבק נגד הבריטים?
• האם זוהי פעולת מחאה לגיטימית של עצירים מנהליים פלסטינים?

ממשלת ישראל אינה חושבת שעדנאן הוא גיבור. היא גם אינה חושבת ששביתת הרעב שלו לגיטימית ורואה בפעולת המחאה הזו מעין "טרור תזונתי". ולכן מקדמת כיום (2015) ממשלת ישראל חוק שיאפשר הזנה כפויה לאסירים השובתים רעב, הנקרא "חוק מניעת נזקי שביתת רעב". לפי חוק זה תוכל המדינה להזין אסירים שובתי רעב הנשקפת להם סכנת חיים, גם אם הם אינם מסכימים לכך. לטענת השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שיזם את קידום החוק:

"האסירים הביטחוניים מעוניינים להפוך את שביתת הרעב לפיגוע התאבדות מסוג חדש באמצעותו יאיימו על מדינת ישראל. לא ניתן לאיש לאיים עלינו ולא נאפשר לאסירים למות בבתי הכלא שלנו". (הארץ, 14/06/2015)

יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן, הודיע כי אם החוק יעבור הוא ינחה את הרופאים שלא לציית לו.

למה לדעתכם הכריז ד"ר ליאוניד אידלמן שאין לציית לחוק הזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב?

ד"ר אידלמן מסביר כי "זה מקרה שבו האתיקה הרפואית גוברת על החוק באופן חד משמעי, והמסר שאנחנו מעבירים לרופאים הוא שהזנה בכפייה משמעותה היא עינויים ואסור לרופא לקחת בזה חלק".
עוד הוסיף ואמר:

"כל רופא שניסה להחדיר פעם צינור לתוך קיבה, יודע שאם עושים את זה בניגוד לרצונו של האדם, זה עינוי וזה מסכן את חייו [...] המסר מבחינתנו הוא חד משמעי: מדובר בעינויים ולרופא אסור בתכלית האיסור להשתתף בעינויים". (הארץ, 14/06/2015)

ארגון רופאים לזכויות אדם מסר:

"ממשלת ישראל שבה ומעלה הצעת חוק מבישה שזכתה לגינויים מהקהילה הרפואית בישראל ובעולם, אשר תכשיר בחוק עינויים והפרות חמורות של האתיקה הרפואית ואמנות בינלאומיות. במקום להאכילם בכפייה, תוך השפלתם וסיכון חייהם, על ישראל להתמודד עם דרישותיהם של שובתי הרעב – דרך הפסקת המעצר המנהלי השרירותי." (הארץ, 14/06/2015)

באגודה לזכויות האזרח אמרו כי

"האכלה בכפייה היא אסורה, בשל פגיעתה בזכותו של אדם להתנגד לטיפול, בזכותו לאוטונומיה על גופו ובכבודו. כל החלטה על מתן טיפול רפואי, ובכלל זה האכלה או הזנה של אדם, צריכה להתקבל בידי צוות רפואי עצמאי ובהתאם לחוק זכויות החולה, אשר ככלל אוסר על מתן טיפול רפואי לאדם בהיעדר הסכמה מרצון ומדעת. במקרה של אסירים, שביתת רעב היא כלי מחאה לגיטימי, ולכן גובר הצורך באוטונומיה של האסירים ואי התערבות הממשלה". (הארץ, 14/06/2015)

דיון

• מה אתם חושבים על החוק?
• מה הייתם חושבים על החוק הזה אם ממשלת המנדט הייתה מחוקקת אותו בהקשר של עצירים מנהליים יהודיים בתקופת המאבק?