ההיסטוריה של חדת'א מתחילה ב- 1191. אחד המפקדים בצבאו של צאלח אלדין אלאיובי היה חסאם אלדין אלבח'ארי, שזכה גם לכינוי אבו אלהיג'א, דהיינו איש המלחמה. המפקד המהולל היה ידוע בגבורתו והשתתף בכמה קרבות, המפורסם ביניהם הוא קרב חטין ליד קרני חטים. מאוחר יותר, נפל אבו אלהיג'א באחד הקרבות באזור הגליל, ליד הכפר כּוכּבּ, שם הוא נטמן וקברו הפך לאתר קדוש מבוקש. הקבר קיים עד היום בכפר כּוכּבּ אשר קיבל את שמו של המצביא הידוע והוא נקרא מאז כּוכּבּ אבו אלהיג'א. צלאח אלדין החליט, כאות הערכה, להעניק למשפחתו ולצאצאיו של אבו אלהיג'א מספר כפרים ואדמות באזור, הם עין חוד על הכרמל, אלרויס וכּוכּבּ בגליל, חדת'א וסירין דרומית לטבריה.

מאז אותם ימים, הייתה אדמת אלרויס חווה חקלאית השייכת לכלל משפחת אבו אלהיג'א, בעיקר אלה שגרו בחדת'א. היא נחשבה לאדמת משאע (רכוש הכלל), שתושבי חדת'א עיבדו. משפחות היו שוהות באלרויס בתוך אוהלים לאורך עונה שלמה, זרעו את החיטה, טיפחו אותה וקצרו אותה בקיץ ואז היו חוזרות לבתיהן בחדת'א. בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 החליטו מספר משפחות מחדת'א וכּוכּבּ לגור דרך קבע על אדמתם באלרויס, ובכך הם ייסדו את הכפר.