הפודקאסט "זוכרות ושבות" מביא לקדמת הבמה את הנכבה הפלסטינית. כאן נחשוף בפניכן את ההיסטוריה המקומית המודחקת מהתודעה הישראלית, ונתבונן במימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, מתוך הכרה באחריותיות שלנו כציבור יהודי בישראל. בסדרת פרקים זו, נצא למסע בעקבות הנכבה המתמשכת, עם התמקדות מיוחדת במקום שהפך להיות רצועת עזה של ימינו.
הפעם נדבר על העתיד. איך אפשר לדמיין את מה שבישראל ובעולם מכנים ״היום שאחרי״, מתוך הכרה בפשעי העבר ולמידה מהם? מהו דימיון פוליטי ואיך למרות הכל, אפשר לפתח אותו?
מאז הפסקת האש, על פניו הלחימה נעצרה - אם כי מי שעוקבות אחרי החדשות מתוך רצועת עזה רואות שההרג והחורבן ממשיכים גם בלי שהצבא הישרלאי מודה בכך. ועדיין, גם במצב שבו הא החיה פחתה משמעותית, אי אפשר לקבוע שאנחנו ב״אחרי״ כל עוד פרויקט הנישול, הגירוש והמחיקה ממשיכים. ישראל עדיין ממשיכה להוציא לפועל מדיניות שמשמעותה נכבה מתמשכת - מדיניות שבה פלסטינים אינם חופשיים לבנות מחדש את חייהם, או אפילו לשוב הביתה. השיח הציבורי, גם בישראל וגם בזירה הבינלאומית מתמקד ב״שיקום רצועת עזה״ כפרויקט שחי בתוך וואקום ומתעלם מעקרונות בסיסיים, קל וחומר מהצרכים של תושבי הרצועה עצמם.
רשימת מרואיינים/ות:
ד״ר דותן הלוי
עמר אלע׳בארי
שרי בשי
מורן בריר
יארא ע׳ראבלי
יוספ.ה מקייטון
חברות וחברי קהילת זוכרות
קרדיטים:
הגשה ויצירה: יהב ארז
עורכת ראשית: מאיה יבין
עיצוב גרפי: עמית בן חיים
שיר סיום: Kallemi - One Day