מיעאר היה כפר בגליל שמנה קרוב ל-900 נפש ב-1948. הוא נהרס זמן קצר אחרי כיבושו. נותרו ממנו חלק מבית הקברות, עצי פרי אחדים ובורות מים. עקורי הכפר, שרק מיעוטם נותרו בישראל, חיים בכפרים שונים בגליל. על אדמת מיעאר הוקם מושב יעד, כחלק מפרויקט יהוד הגליל, אולם כפי שקרה במקרים רבים אחרים, מרכז הכפר הבנוי נותר מחוץ לתכניות הבניה של המושב.‏

בשנת 2004 הוגשה תכנית בניה להרחבת המושב בעשרות יחידות דיור, שחלקן אמורות להיבנות בתחום מה שהיה המרכז הבנוי של הכפר. חנה ליבנה, חברת יעד וארכיטקטית במקצועה, התנגדה לתכנית זו. נציגי זוכרות נפגשו עימה ויצרו קשר בינה לבין עבד נמרנה מעקורי מיעאר. לאחר פגישה זו הגישה חנה התנגדות לתכנית הבניה, עליה חתמו 12 חברות/ים מיעד. גם עקורי מיעאר ועמותת זוכרות הגישו התנגדויות לתכנית הבניה. ועדת התכנון המחוזית הסכימה לבטל את בנייתה של יחידת דיור אחת בשטח בית הקברות של הכפר ולהותירו כשטח פתוח. חנה יזמה דיונים חוזרים במושב עצמו בעניין תכנית הבניה והשיגה הסכמה לא לבנות על מה שהיה מרכז הכפר מיעאר.‏

בעקבות דיונים אלה התהדק הקשר בין עקורי מיעאר לחברי יעד בראשותם של חנה לבנה ועבד נמרנה והם המשיכו להיפגש ופיתחו פרויקט רחב של מפגשים בין עקורי מיעאר לחברי יעד. כמו כן הם שוקדים יחד על שימורו של בית הקברות ומרכז הכפר מיעאר.‏

להלן דברים המובאים מדיון של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון אודות תוכנית הבנייה להרחבת המושב יעד לשטחי הכפר הפלסטיני ההרוס מיעאר. הדיון נערך בנצרת ב-11 בפברואר 2004. זוכרות ואחרים הביעו את התנגדותם לתוכנית. בסופו של דבר הוועדה החליטה לאמץ חלקית את ההתנגדויות לתוכנית ההרחבה, ובכללן את ההתנגדויות של זוכרות ושל עבד נמארנה בשם עקורי הכפר מיעאר.


אדר' נעמן בלקינד:

מהות התכנית היא הגדלת קיבולת האוכלוסייה במושב יעד מ-136 ל 240 יח' דיור. הדבר מתבצע על ידי הוספת יחידות דיור בצד הצפוני של הישוב ובצד הדרומי. הצד הדרומי כלול במסגרת התוכניות המאושרות של הישוב שנוצרו בשנת 1978. ..הצד הצפוני הוא תוספת לתוכנית המקורית של הישוב. הרחבה צפונית על חשבון של קרקע חקלאית והרחבה דרומית ע"ח קרקע של שטח פרטי פתוח בבעלות המדינה.

מתנגדת חנה לבנה:

אני תושבת יעד ואני אדריכלית נוף. אני חתומה על ההתנגדות שלי ומייצגת קבוצה של חברי היישוב. 15 מהם כתובים וחתומים בהתנגדות ויש עוד קבוצה שלא רצו לחתום על התנגדות אך תומכים במה שאומר. ההתנגדות שלי היא לא לכל התוכנית. אני תומכת בה וראוי שיעד תגדל. בחלק הדרומי של הישוב שמכונה גבעת מער, היא בין שאר הדברים תל ארכיאולוגי. שטח עתיקות מוכרז. התןכנית כוללת 240 מגרשים, מתוכם 117 מגרשים קיימים ביעד היום. ההתנגדות היא ל-34 מגרשים בחלק הדרומי של הישוב. כ-30 אחוז מסה"כ המגרשים המיועדים להרחבה. אם מורידים את 34 המגרשים עדיין יעד בקצב הקליטה הנוכחית יהיו בתים לעו ד20 שנה... אני מתנגדת לפיתוח של תל מער משלוש סיבות:

1. נושא נופי- אם מסתכלים על כל השטח של יעד ועושים ניתוח נופי ומדרגים את השטחים, לפי ערכיותם הנופית, מסתבר ששטח הגבעה יש לו ערכיות נופית גבוהה בגלל מצרף של מרכיבים שיש בו....., שרידי הכפר מער, הריסות בתים של מער ושרידי בוסתנים....זה נכון לגשת לבנות שטח כזה בסוף.....יכולים להבנות 30 בתים שאין עליהם שום ויכוח. הסרתם של המגרשים 168 עד 185 ו-186 עד 194 תסיר את ההתנגדות. בהתנגדות שלי מופיעים המגרשים 158-167 שאנשי מער ציינו את המגרשים שפחות כואב להם לבנות והסכימו להוריד.

2. נושא הארכיאולוגיה - ...

3. הכפר מער - הכפר היה קיים על הגבעה עד 1948 ונעזב. האנשים של מער, חלקם שעזבו את הכפר הם שכנים שלנו ואנו מכירים אותם. הייתה הוויית חיים שנכחדה. זה היה כרוך בכאב גדול. יש צורך להכיר בו אם רוצים להכיר בדו-קיום.

ההיסטוריה בנויה שכבות שכבות.בד"כ כל שכבה מעצם הווייתה מכחידה את השכבה אשר קדמה לה. אחרת לא היה תל. זוהי מהות ההיסטוריה. במקרה שלנו, האנשים אשר חוו את הכאב, באים לגבעה ורואים ונזכרים בכאב שהיה להם. הגבעה היא מרחב הזיכרון והם זכאים אליו. מרחב הזיכרון נגמר במקום אשר נגמרות הריסות הכפר, במקום שהיה בית הקברות, או לידו. ההמלצה היא לשמור את השטח הלא בנוי כפארק שייתן ביטוי לשכבות היסטוריות. יהיה בו אזכור לכפר היהודי המשנאי שעב, אזכור לכפר מער שנעלם. הפארק ישמר את הגבעה כאתר, שטח שיהיה בו ביטוי לשכבות ההיסטוריות ולצורך של אנשי מער לזיכרון אשר חוו והוא פצע פתוח מדמם. יש להבין מה קורה לצד השני ולתת לזה פיוס. הפארק הזה הוא הזדמנות ונקודת מפנה. מדובר במשהו שעוד לא היה ויש תקווה לעתיד. הגענו לפשרה שאומרת שאפשר לבנות את המגרשים הירוקים שגם זה לא קל. קשה לומר איפה עובר הקו. מייסדי יעד שהגיעו לגבעת מער ראו שזה המקום היפה וידעו ששם הכאב מתרחק ועברו לשלוחה צמודה. שמעתי אז שהיה ילד שאמר שכשיעד באו להתיישב בשטח היה להם קל לקבל את העובדה שמתיישבים בכפר שלהם בגלל המרחק היותר גדול מהישוב שנהרס.

אני רוצה להציע דרך פעולה לוועדה. אני מציעה שהועדה תאשר את התכנית של יעד היום פחות 30 המגרשים שלא צבועים בירוק...הדבר הזה יהיה אמירה של מחווה כלפי אנשי מער. התחלנו איתם הליך של מפגשים שהמטרה היא פיוס.

אני ממליצה לפתח את יעד לכיוון המערבי ולא לבנות על הגבעה....במידה ותאושר התכנית, אנו נמשיך מגעים עם אנשי מער. הדבר הזה יחצה את הישוב ויכניס לסערות קשות. אנשי מער ירצו לערער וינסו למצוא דרכים שיעכבו את הבניה המיועדת. יש משתכנים שמחכים לזה. בתקופה זו של הרגישות בינינו ובין הערבים השכנים כל דבר יכול להצית שלהבת. היום לבנות על חורבות מער מתפרש אצל אנשים בגוש, שהשאיפה היא לפיוס ולדו קיום, ההחלטה לאשר את התכנית תעורר סערה גדולה.

מתנגד מר עבד נמארנה:

אנשי מער נמצאים היום בישובים כבול, סחנין,שעב,שפרעם,ערבה,עבלין מדובר על 6000 נפש. אני אחד מהם. אני מצאצאי הכפר הזה וני מזדהה עם אנשי הכפר בעניין הזיכרון שלהם. אני בן 36 נולדתי בשעב. במסגרת לימודי באוניברסיטת חיפה אני עושה עבודה על הכפר הזה. חשתי את הזיכרון של האנשים שחיו ונולדו בכפר לחורבן הכפר. עובדה היא שאנשי יעד, שסיירו פעמיים עם הזקנים בכפר מכירים בזיכרון ובשייכות של אנשים אלה לחורבן הכפר. אילו לא היו מכירים לא היו מסיירים עם אנשי מער. לדעתי ולדעת החוקרים שהקראתי להם ספרות אקדמאית, זהות אדם מורכבת מהזיכרון. אם מוחקים הזיכרון תמחק הזהות שלהם. ראיינתי אנשים בכפר וחשוב להם שחלק מהמגרשים שנבנו בחלק המזרחי נופל על חורבות הכפר הזה.

עצמות של המתים נופלים בשטח של החממות.

כל שנה מנקים אנשי מער את בית הקברות הזה. הרבה אנשים שקשורים נפשית ורגשית לבית הקברות. לא הייתה התנגדות של אנשי מער להתרחבות היישוב צפונה. מתוך מחווה לעתיד באזור שבו גרים ערבים ויהודים, צריך להתחשב באחר ולכבד רגשותיו.

אני מפנה לראש מועצת משגב את טיעוני שחשוב להתחשב בזיכרון של האחר ובזהותו.

מתנגד איתן ברונשטיין, יו"ר עמותת זוכרות:

עמותת זוכרות קמה במטרה לקדם התייחסות אחרת של המדינה, תושביה ומוסדותיה כלפי הכאב הפלסטיני של 1948, מתוך ידיעה שללא התייחסות אחרת וחדשה מהצד של היהודים, אל האסון הזה, לא יהיה לעולם פיוס בין אנשים שגרים בארץ הזאת. אנו עושים מספר פעילויות בעניין הזה.

הגשנו את ההתנגדות כי אנו רואים מקום נוסף להמשך אותה התייחסות שמתעלמת מהכאב והזיכרון של הפלסטינים והתרבות שלהם. אנשים שחיים איתנו כאן.אני מפנה לתמ"א 35, למונח איכות חיים- תכנון עוסק גם בקשר של אנשים למקום שבו חיו בעבר. תכנית הבניה כפי שהיא מוצעת כיום תחריב ותכסה חלק משרידי מער. תכנית שתבנה על הריסות הבתים, בורות המים וקרוב לבית הקברות. אנשי מער חוזרים ומבקרים במקום באופן תדיר.

הטענה היא שיש לכבד את הזיכרון. הסופר מוחמד עלי טאהא שהוא ממער השתתף בכנס ביולי 2000 באולם סמוך לשם, אמר שהוא מביט באולם והוא זוכר את המקום שבו שיחק בכדור סמרטוטים, לעיתים הוא בא ומטייל ופוקד את בית הקברות. החשש הוא שאם תאושר תכנית הבנייה זה יהיה נדבך נוסף שיחזק את הטראומה של אנשי מער.

בועדת אור ניצב אליק רון נשאל לגבי גורמי העומק להתפרצות הזעם של ערביי ישראל, והוא אמר שלאורך השנים לא כהתה תחושת האסון של אבדן בית וקרקע. קרה לפלסטינים אסון. פליטים שנעקרו חלקם נשארו בתחום המדינה והתחושה של האובדן לא כהתה ומלווה עד עצם היום ה זה.

בדוח שהועדה הגישה, התייחסה למושג נכבה, ותחת הכותרת של החרפת הבעיות של מעמד המיעוט במדינה, נאמר כי הטראומה היא הנכבה. כבר בפועל, חודשים שיש תהליך הידברות שהתחיל, אנו רואים בו משהו חיובי. 90 אחוז מהכפרים שנהרסו לא נבנו עד היום. נטעו עליהם חורשות. נבנו על מרכזי הכפרים. ברוב הכפרים לא נבנה מרכז הכפר. יש פה לדעתי הזדמנות ואתגר של היהודים, אתגר קשה, העובדה היא שקשה לעשות את המהלך הזה. קשה ליהודים להכיר בכאב הזה, במעשה.

מתנגד אחמד טאהא:

אני אחד מהצוות שניהל את הפגישות עם הצוות של מזכירות היישוב יעד.

מלכתחילה הייתה לנו כוונה להגיע לפשרה שלא תפגע בהתרחבות הישוב ולא תפגע בזיכרון ובכאב של אנשי מער. ביקשנו להוציא מודד לשטח כדי לבדוק מה כן יכול לפגוע בזיכרון ובכאב של התושבים ומה לא. קיבלנו רק שתי נקודות שסומנו בשטח. הנקודות הן גבול מגרשים. 173 נופלת על קיר של בית. לגבי המגרשים האלה, יהיה קיר גדר ושביל בטחון, בדיוק במסגד של הכפר. חברי המזכירות שראו את הנקודות שסימן המודד היו מופתעים. הם ביקשו להשאיר את 168-176.

לתכנית הזו כמה גרסאות. גרסה אחת שהוסיפו מגרש בחלק המערבי והתנגדות של חלק מהתושבים שהמגרשים מסתירים את הנוף ממערב, חברי המזכירות בקשו לבטל את המגרשים על מנת לא לפגוע בנוף. נראה לי שערך הנוף חשוב יותר מזיכרון האנשים. יש צילומים היום שרואים את שרידי העצמות בחוץ המזכירות הסכימה לבטל את המגרשים.

מתנגד חטיב סעדו:

אני יליד 1968, הייתי ילד ושאלנו את הזקנים מהו הדבר החשוב שהם עושים. ידעתי שיש צדק טבעי. אני מכיר את הכאב של כולם. באו לבנות רחוק מהמסגד ומבית הקברות. את זה אני מבין.

מתנגד הייבי זכי:

נולדתי ב-1942, אני מעריך את האנשים שדיברו פה בחדר. כואב לי שבונים על הבית שלי. אני לא יודע איזו דמוקרטיה היא שהורסים בית ובונים בית אחר. הבית לא הרוס. הרסו אותו, זאת האמת. מפה עשינו פשרה. זכותי לחיות גם, אני גר בכפר כבול, אני נגד בית שנבנה ב-1948. אם היו בונים במקום הזה ומשחזרים את הבתים גם לערבים וגם ליהודים, לא הייתי מתנגד.

תשובה למתנגדים מטעם הוועדה המקומית, לאוניד מליקין:

לפי תכנית המתאר מחוזית תמ"מ 2 שינוי 9, שהוא על דעת כולם מסמך תכנוני עכשווי לשה שאמור להחליף את התכנית הישנה, מדובר בישוב יעד בקיבולת של 500 יחידות דיור בטווח הרחוק של 2020. בגלל האילוצים הקיימים סביב היישוב קשה להגיע ליעדים שקבעה המדינה ויש צורך בניצול יעיל של כל נקודת שטח שקיימת בתוך הישוב. הוועדה המקומית משגב תמכה באישור התכנית. עם זאת, לאחר ששמענו את ההתנגדויות ולאחר שסיירתי בשטח והכרתי מקרוב את כל מה שבמחלוקת, לפנים משורת הדין, בשלב זה, לא נתנגד לביטול מספר מועט של מגרשים בתכנית הזאת שנמצאים בקרבה לבית העלמין הקיים בשטח באזור אשבע דרומית של ההרחבה הדרומית. בית העלמין כפי שראינו במפות הישנות נמצא מעל המגרשים 183-185 ולכן אנו מסכימים לבטל את השלוש המגרשים באזור הדרומי של ההרחבה ממזרח לכביש מספר 15, שמספרם 182-185.

אחמד טאהא:

אני מבקש להוריד את כל המגרשים הנמצאים צפון מערבה מהשביל הקיים היום את הגבולות של בית העלמין מכיוון שקשה לזהות גבולות ברורים של בית העלמין. בסיור האחרון שלנו עם חברי המזכירות הייתה הצעה של המזכירות לבטל את השורה 185-178 בתמורה ל177-178. אמרו שיבדקו מול יתר חברי המזכירות.

החלטה

לפנינו נושאים כבדים חשובים מאד עם השלכות עתידיות רחבות. מכיוון שגם כך אנו חורגים בזמן, לא מצאנו לנכון לקבל החלטה במצב של לחץ הזמן ומחליטים להמשיך את הדיון הפנימי במועד אחר, אבל בהרכב זהה. בהחלטת ועדת המשנה לשמיעת התנגדויות בוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז הצפון מיום 24.2.04 הוחלט לקבל חלקית את כל ההתנגדויות לתוכנית ההרחבה במושב יעד- כולל את התנגדות עמותת זוכרות והתנגדותו של עבד נמארנה בשם עקורי מיעאר. - "הוועדה סבורה כי יש מקום לצמצם את הבניה המצויה בחלקה ה דרומי של התכנית אשר נמצאת בחלקה על בית הקברות הקיים....."