הסיפור שלנו

את זוכרות הקימה קבוצה קטנה של פעילות ופעילים ישראלים יהודים בשנת 2002, במטרה לקרוא להכרה בנכבה ובזכות השיבה הפלסטינית בחברה הישראלית. 

בימים שאחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה והתמוטטות תהליך אוסלו, כשהחברה הפלסטינית גם בתוך ישראל איבדה אמון בתהליכים מדיניים ובמקביל ישראלים רבים הצהירו ש"אין פרטנר", המייסדות והמייסדים של זוכרות הבינו שהסירוב של החברה הישראלית ללמוד על הנכבה וההתעלמות מזכויותיהם של הפליטות והפליטים הפלסטינים הם שהובילו למבוי סתום בתהליך שמתחילתו נעדר רצון טוב, כנות או הכרה בשאיפות הלגיטימיות של העם הפלסטיני.  

הנכבה, אסון גדול בערבית, היא הכינוי לאירועי הדמים שהחלו אחרי אישור תכנית החלוקה של פלסטין ב-1947 והובילו לעקירתם של כ-750,000 פלסטיניות ופלסטינים מהשטחים עליהם הוקמה מדינת ישראל. רוב העקורים האלה וצאצאיהם עדיין חיים כפליטים חסרי אזרחות ברחבי המזרח התיכון, בגדה המערבית, בעזה ובשאר העולם ומנועים מלשוב לביתם עד היום. מיעוט מהעקורים נשארו בשטח שהפך להיות מדינת ישראל ונכפתה עליהם אזרחות ישראלית, אבל בה בעת נמנע מהם לחזור לישובים שלהם שנהרסו ולאדמות שנלקחו לטובת ישובים יהודיים.  

כל אלה לא היו כלל חלק מהשיח הישראלי. למרות ששרידי ישובים פלסטיניים שהושמדו פזורים בחרבי המדינה, רוב הישראליות והישראלים לא הכירו את המילה נכבה ומעולם לא למדו לחשוב על המדינה שהן חיות בה ככזאת שהוקמה תוך פשעי מלחמה. במקום זאת, ישראלים לומדים להאמין בנראטיב שקרי אך מפתה של "מעטים מול רבים" ושל "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ". זוכרות נולדה מההבנה הזאת של פעילות ופעילים שחונכו בעצמם בתוך הפרדיגמה הציונית.  ההכרה הזו התחילה בסיור ב"פארק קנדה" של הקרן הקיימת לישראל ולמידהעל שרידי הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא שכל תושביהם גורשו ב-1967. הפארק נבנה על הכפרים שנהרסו – על גופות כמה תושבים שנשארו בהם. שם עלה הרעיון להציב שלטים שמזכירים את הכפרים שנמחקו מהמרחב ומהזיכרון הישראלי, כדרך לחשוף את האמת, רעיון שעם הקמת זוכרות הורחב למאות הכפרים, הערים והעיירות שנהרסו ב-1948 ואחריה. 

זוכרות מאז הקמתה רואה את חשיפת האמת ההיסטורית כיעד מרכזי, ולמרות העמדה האקטיביסטית שנמצאת מחוץ לגבולות הקונצנזוס הישראלי, הארגון הצליח לפקוח את עיניהם של אלפי אנשים ולגרום לחשיבה מחדש על ההיסטוריה וההווה בקרב קבוצות רבות ומשמעותיות. 

אבל אנחנו לא מסתפקות בהנגשת מידע היסטורי וחינוך לידיעת העבר. הנכבה אינה אירוע היסטורי אלא תהליך שנמשך עד היום לנישול העם הפלסטיני מכל מולדתו. לנו בזוכרות חשוב להמשיך להצביע על כך, וגם לקרוא למימוש זכות השיבה הפלסטינית, שהיא בעינינו מפתח לדה-קולוניזציה ודה-ציוניזציה של המרחב ויצירת פתרון צודק ובר קיימא. זוכרות הוקמה בשנים בהן רבים  - ישראלים, פלסטינים ואחרים - איבדו תקווה לפתרון של שלום ופיוס במרחב שבין הים לירדן. העמדה שלנו הפוכה: אנחנו מתעקשות על תקווה כעמדה רדיקלית. אולם התקווה שלנו אינה מנותקת מהמציאות ומעובדות היסטוריות ולכן אנחנו מדגישות שכדי להגיע לפתרון אין לנו ברירה אלא להביט באומץ ובכנות על שורשי הסכסוך ולקחת אחריות על העוולות שנעשו ונעשות.

זוכרות היה ונותר הארגון היחיד שמתמקד במשימת ההכרה בנכבה ותמיכה בזכות השיבה בקרב החברה הישראלית. במשך השנים, למרות הסתמכות בעיקר על תרומות מצומצמות מהציבור ומקרנות לא ממשלתיות, זוכרות הצליחה לעשות עבודה מקיפה של הנגשת מידע על הנכבה בעברית שלא היה קיים קודם לכן. עשרות אלפי ישראליות וישראלים השתתפו בסיורים שלנו לכפרים, עיירות וערים פלסטיניות שרוקנו מיושביהן ונהרסו ב-1948, וכך למדו היסטוריה שלא היו כלל מודעות לה של המרחב שהם חיות בו וגם למדו להתחיל לחשוב על שיבה פלסטינית לא כאיום אלא כמפתח לפתרון.

אלפים אחרים השתתפו בקורסים, סדנאות, קבוצות לימוד, כנסים, דיונים ופעילויות שזוכרות יזמה.

מאגר העדויות של זוכרות כולל עדויות של עשרות שורדות ושורדים של הנכבה וכן עדויות של ישראלים שלחמו ב-1948 וסיפרו על פשעי מלחמה שהשתתפו בהם.

ב-2014 זוכרות השיקה את ה-iNakba אפליקציה לטלפונים ניידים שמאפשרת לנווט אל ישובים פלסטיניים עקורים וללמוד על ההיסטוריה שלהם. זה כלי ייחודי שמשרטט את מפת הארץ הבלתי נראית – זאת שנהרסה והוסתרה מן העין. עשרות אלפים השתמשו ומשתמשים באפליקציה כולל פליטים פלסטינים שמבקשים לחזור לראות את כפרי המוצא שלהם. ב-2022 האלפליקציה מושקת מחדש והיא מבטאת את החזון שלנו לדה-קולוניזציה ובנייה מחדש של פלסטין במרחב של צדק ושוויון לכל תושביה. 

היום, זוכרות היא עמותה רשומה עם חמש נשות צוות ועשרות חברות וחברי עמותה, מתנדבות ומתנדבים, רובם יהודים ישראלים, ועם בסיס קהילתי רחב של משתתפות בפעילויות ותומכות בארץ ובעולם. 

זוכרות מקיימת סדנאות, כנסים וקבוצות לימוד ופעולה להעמקה בפרקטיקות של שיבה, כלומר לא רק הכרה בזכות אלא חשיבה על ההסדרים והפעולות שיוכלו לאפשר שיבה ולתמוך בחיים לפליטים השבים ולכל יושבות ויושבי הארץ. 

זוכרות רואה בשיבה תהליך ארוך ורב-מימדי אשר כולל לא רק את עצם חזרתם הפיזית של הפליטים לתחומי הארץ, אלא גם את השתלבותם הראויה, המכובדת והמכבדת (dignified) של הפליטים בתוך חברה פלסטינית-יהודית שוויונית ומשותפת. בתפיסה מרחיבה זו, השיבה מתחילה הרבה לפני עצם חזרתם של הפליטים ונמשכת זמן רב לאחר מכן.

בסיורים, פעולות ישירות, קמפיינים,השתתפות בדיונים בארץ ובעולם, הנגשת חומרי לימוד ומידע ועוד, זוכרות ממשיכה להיות אחת הקבוצות היחידות שמשרטטת חזון רדיקלי וקוהרנטי לצדק בפלסטין שכולל את זכויות כל תושביה ושביה.