ספרות אוטוביוגרפית הנכתבת על ידי נשים פלסטיניות היא בעלת פוטנציאל היסטורי וספרותי בבואנו לדון בשאלות הנוגעות לעיצוב זיכרון הנכבה ולמסירת סיפור חיים בשעת מלחמה. בכוחה להציע דרכים אלטרנטיביות לכתיבה היסטורית וכתיבה ספרותית על מלחמה בכלל, ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט. הדיון בספרות זו חושף את האופנים בהם השיח על מלחמה בישראל, שמאופיין לרוב כשיח גברי, ציוני וממסדי, זוכה לאתגור משולש: הן מבחינה מגדרית, הן מבחינה לאומית והן מבחינת נקודת המבט האזרחית. בהרצאה אתמקד בספרה של סועאד עאמירי, קפוצ'ינו ברמאללה (רשימות מן הסגר) (בבל, 2004) ואסקור יצירות אוטוביוגרפיות נוספות והן: מעצר בית- סיפורה של אשה פלשתינאית/ רימונדה חווא טוויל (אדם, 1979), דרך הררית-אוטוביוגרפיה/ פדוא טוקאן (מפרש, 1993) וירושלמית/ סירין אלחוסייני שהיד (אנדלוס, 2006).