דיפטיך תערוכות: שואה - נכבה

תערוכה ראשונה: אריק בוקובזה "רוע" 

פתיחה: יום חמישי 21/11/2013 בשעה 20:00

תערוכה שניה: דבורה מורג "והגדת לבתך" פתיחה: יום חמישי 12/12/2013 בשעה 20:00

אוצרת: קציעה עלון

במעבדה למחקר חזותי בזוכרות: יצחק שדה 34, ת"א. קומה 4, חדר 400.
התערוכה פתוחה בימים ראשון עד חמישי 10:00 - 15:00. נא להתקשר לוודא לפני שמגיעים: 03-6953155.

"השואה התקומה והנכבה" קרא יאיר אורון לספרו, כי חש כנראה צורך להוסיף את המילה "תקומה" כחיץ סימבולי בין "השואה" ל"נכבה". דומה כי כל השוואה בין שני האירועים הקטקליזמים נדחית מיידית, אינטואיטיבית. עצם הצירוף "שואה ונכבה" בנשימה אחת מעלה בנו התנגדות. אולם נראה כי דווקא בני התקופה והניצולים עצמם השתמשו ומשתמשים באנלוגיה זו ללא חשש. כך אמרה גולדה מאיר עם ביקורה ביפו במאי 1948: "היו בתים שהקפה והפיתות נשארו על השולחן ולא יכולתי מבלי לראות בעיניי שוודאי זו היתה התמונה בהרבה עיירות יהודיות". קשה לדמות פוליטקאי ישראלי המתבטא כך היום. 

בסרט הווידאו שיוצג בתערוכתה של דבורה מורג אומרת אמה של מורג, ניצולת אושוויץ, באותה סיטואציה ממש: "אנחנו לא יכולים לקחת את הדירה ביפו כי אנחנו לא יכולים לעשות מה שעשו לנו". הסיטואציה של המלחמה והפליטות, הצורך לברוח כדי להציל את חייך, פחד המוות המכרסם בך ללא רחם - אלו הן סיטואציות אנושיות המופקעות מזמן ומקום ספציפיים. 

תערוכתו של אריק בוקובזה נסמכת על צילום איקוני, מזעזע, המוצג ב"יד ושם"; זהו צילום המראה חייל נאצי היורה באישה יהודיה עירומה המנסה לגונן על תינוקה. בציורו של בוקובזה הופכת הסיטואציה לאוניברסאלית. בוקובזה מסיט את הצילום בשחור לבן אל עבר הוויזואליה הצבעונית-מדי, המסווה את האימה, ומייצר אסתטיקה גרוטסקית השואבת מציורי ילדים ומן המסורת היפנית. 

דיפטיך התערוכות מבקש להנכיח אקסיומות: מומנטים של רוע הם נחלת היומיום בישראל והחובה המוסרית שלנו היא להילחם בהם בכל כוחנו. הכרה בסבלו האנושי של האחר אינה מגמדת את סבלנו. עמים למודי סבל נדרשים להתעלות רוחנית, טרנסנדנטית ממש, בכדי להתמיר את תחושת הקורבנות אל עבר השלום הקדוש.