גבולות:

ממזרח – עקיר
ממערב – יבנה, קביבה
ממזרח – רחובות
מדרום – מע'ר, קטרה

כ1500 איש ממשפחות:

חמרנה, שורבג'י, ג'אבר, עיד, אשקר, עבד אל רזק, אל נשאר, אל חטיב, אל וואווי, אל מג'דלווי, אל עוויסי, אל בורבר, דאוד, אבו עלוואן, חביב, אל שקאקי, שקשק, אבו סירייה, אל ג'נדור, אבו חרב, זוגבי, קישטה, תמם.
תעסוקה:
פלחים העוסקים בגידולים חקלאיים, פועלים במחנות הבריטיים, פועלים בפרדסי רחובות.

מוכתרים אחרונים:מחמד עבד אל רזק, שעבן עיד.
בי"ס כיתות א-ז בלבד.
10 מורים
מנהל בי"ס אבו אל עבד אל ענבתאווי.
מסגד אחד, שייך המסגד אחמד אבו מחרוקה.
הקשרים עם רחובות היו טובים במיוחד, הלכו ובאו האחד אל השני.
הרופא היה רחובותי – דר' קינדרס. לא היה בכפר רופא ולא מרפאה.
לחתונות הגיעו מרחובות לזרנוגה. החתונה האחרונה הזכורה של אבו עומר שק שק.
התחבורה התנהלה בעזרת חברה שנקראה "במיה" מיפו. נסעו לרחובות וליפו.

אנשי יפו ורחובות קנו חיטה, ירקות ופירות כולל הדרים בזרנוגה. בכל יום שבת היה יום שוק .
חלק מהבתים היו בנויים מאבן וחלק מחומר (טין). הייתה באר מים אחת לשימוש הפרדסים בתעלות ולשימוש אישי.הייתה מכונה שהעבירה מים לפרדסים ואנשים מלאו מים בגלונים.

הסבא של נביל מצד האמא היה נהג אוטובוס בחברת" במיה" שנסע ללוד וליפו ושמו מחמד אחמד מכאווי.

בקיץ 48 באו בבקר נגמשים וירו גם ממטוסים. המטוסים הגיעו משדה התעופה הבריטי "שחמה". הבריטים נתנו ליהודים את המטוסים. האנשים ברחו ליבנה והשאירו הכול, מיבנה ברחו לאשדוד, מאשדוד למג'דל וממג'דל לעזה (רפיח).

שלוש משפחות נשארו בכפר אחרי 48:
יוסף אבו עודה – הוא ובניו שרתו בצה"ל
עוודאללה אבו עלוואן
אבו חסניין