להורדת הדוח בעברית | אנגלית

עמותת זוכרות שמה לה למטרה להביא את הזיכרון והדיבור על הנכבה לציבור היהודי בישראל. זהו זיכרון אלטרנטיבי, מתנגד, לזיכרון הציוני ההגמוני. הנכבה היא האסון של הפלסטינים משנת 1948, הרס הכפרים, הגירוש וההרג, אך היא גם חלק מהותי מההיסטוריה של היהודים שחיים כאן. היא חלק מההיסטוריה שהושתק וכמעט נמחק מהנוף הפיזי של הארץ. זוכרות תומכת בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים שהיא זכות אישית, אזרחית, של כל עקורה ועקור שגורשו מבתיהם. זכות השיבה היא גם זכות קולקטיבית שקיבלה הכרה בחוק הבינלאומי, בעיקר ע"י החלטת האו"ם 194 מדצמבר 1948, שאושרה מאז שוב עשרות פעמים.

זוכרות מקיימת פעילות באופנים שונים: סיורים והצבת שלטים בכפרים הרוסים, הדפסת חומרים עיוניים ועדויות על הנכבה בעברית ובערבית, מפגשים עם מורים ותלמידים, אתר אינטרנט המכיל אינפורמציה ומפות בעברית, מאבקים משפטיים ומפגשים בין עקורים ליהודים היושבים על אדמותיהם. הלמידה, המכנה המשותף בין כל הפרויקטים, מבטאת את שאיפת זוכרות להציע ליהודים בישראל לקחת אחריות על מה שאנחנו יודעים שקרה ב-48 וללמוד את מה שלא יודעים שקרה. זאת מתוך הבנה כי הנכבה, זו שהייתה ואת תוצאותיה אנו חווים כל יום, היא חלק בלתי נפרד מחיינו. זוכרות שואפת לייצר מרחב שבו קול הנשים הפלסטיניות שחוו את הנכבה יקבל ביטוי משמעותי.

עמותת זוכרות - סיכום שנת 2004

שנת 2004 הייתה שנה משמעותית מאד עבור זוכרות. בשנה זו התרחבה הפעילות של זוכרות וגדלה המודעות כלפיה בדעת הקהל בישראל ובעולם. כיום נראה כי קיומה של זוכרות בנוף הארגונים בישראל הוא דבר מובן מאליו. חשוב לציין שהפעילות הרבה של זוכרות בשנה זו נעשה כמעט כולה בהתנדבות ע"י עשרות א/נשים. במחצית 2004 קמה קבוצת זוכרות בחיפה, מקבילה לקבוצה הותיקה שהחלה בת"א, דבר שמגביר את יכולת הפעולה והחשיפה של זוכרות לקהלים שונים. לקראת סוף השנה התחיל איתן ברונשטיין לנהל בחצי משרה את הארגון.

פעילות

זוכרות קיימה ב-2004 20 אירועים פומביים, בהם סיורים בכפרים וערים, הרצאות והפגנות. השתתפו בהם 1650 איש/ה, בעיקר יהודים (להערכתנו כ-70%). התקיימו תשעה סיורים לאתרים הרוסים מ-48 בהם הוצבו שלטים ולרובם הופקו חוברות מיוחדות בעברית ובערבית. התקיימו תשעה אירועי למידה כגון הרצאות בנושאים שונים. כמו כן קיימה זוכרות את "תהלוכת השיבה הראשונה בת"א", מג'מסין לסומייל, לציון יום הנכבה והשתתפה בתהלוכת השיבה של ועד העקורים לאינדור. הופקו חמש חוברות בעברית ובערבית על איג'ליל, ג'לאמה, חיפה, רמלה וא-לג'ון; כרטיסיית אוטובוס לקו 194 (ע"ש החלטת האו"ם) עבור נוסעי זוכרות לכפרים השונים; ברושור מיוחד לציון הנכבה בערב יום העצמאות הישראלי.

בנוסף לכך, זוכרות קיימה 22 פעילויות עבור כ-660 איש/ה מקבוצות ספציפיות אליהן הוזמנה. בתי ספר, קבוצות מחו"ל, פעילי ארגונים בארץ וסטודנטים נחשפו לנכבה ולפעילות של זוכרות בנושא.

פעילות נוספת, מיוחדת וחשובה מאד הייתה במפגשים שקיימנו בין 6 עקורי כפר בירעם ל-7 חברי קיבוץ ברעם היושב על חלק מאדמות הכפר. במסגרת פרויקט זה התקיימו שלושה מפגשי סוף שבוע בהם נלמד סיפור העקירה של בירעם ונדונו דרכים לפתרון הבעיה. בסיום המפגשים קיבלו היהודים את תביעת השיבה של העקורים, כולל הפליטים בגולה, להקים מחדש את כפרם על כל האדמות הפנויות של בירעם. לראשונה גם ביקרו חברי ברעם במחנה השנתי של בירעם והביעו סולידריות עם מאבקם לשיבה.

פעילות ייחודית נוספת שזוכרות החלה בשנת 2004 הייתה בהגשת שתי התנגדויות לתכניות בניה הפוגעות בכפרים פלסטינים הרוסים מ-1948. תכנית בניה אחת הייתה במושב יעד וחלקה התרחב למרכז שטח הכפר מיעאר. זוכרות חיזקה התארגנות מקומית של 12 תושבות יעד שהגישו בעצמן התנגדות לבניה. בעזרת זוכרות גם נוצר הקשר בין עקורי מיעאר לתושבי יעד ששיתפו פעולה כדי לשכנע את מוסדות המדינה והמושב לא לבנות על מרכז הכפר ההרוס. התנגדות דומה הגישה זוכרות בעניין הבניה שתהרוס את שרידי הכפר ליפתא, עליה חתמו 147 איש/ה בארץ ובעולם. התנגדות כזו לבניה מטעמי הזיכרון של הנכבה והפליטים היא ראשונה מסוגה בישראל.

זוכרות קיבלה אישור רשמי מהשלטון הצבאי בשטחים הכבושים להציב שלטים בשטח פארק קנדה שמציינים את הכפרים עמואס ויאלו שנהרסו במלחמה ב-1967. האישור ניתן למרות שקק"ל, האחראית על הפארק שהוקם בשטחים הכבושים בכסף קנדי, התנגדה לכך בזמנו. האם יהיה בכך פתח להתייחסות חדשה של המדינה לכפרים שנהרסו ב-1948? ימים יגידו.

זוכרות הוזמנה בשנת 2004 להשתתף בחמישה כנסים העוסקים בנכבה ובזכות השיבה בארץ ובעולם.