זהו כרוז ישראלי המופנה "אל ערביי אלטירה". תרגום הטקסט יובא במלואו אחרי הקדמה זו.

חלק מפליטי טירת חיפה ("טירת הכרמל") שומרים אותו כמסמך הקשור לאירועי כיבוש אלטירה. הם סבורים שהוא הופנה אל כפרם. ברם החוקר ד. מחמד עקל שפרסם מאמר בערבית על הכרוז סבור שהוא הופנה אל תושבי הכפר אלטירה שבמשולש הדרומי, ליד כפר סבא.

במהלך חודש יולי, נקט הצבא הישראלי בין היתר באמצעי לוחמה פסיכולוגית נגד כמה כפרים אשר גילו התנגדות לכיבושם, כמו אלטירה במשולש, אלטירה ליד חיפה, אג'זם, ג'בע ועין ע'זאל (גם שלושת האחרונים דרומית לחיפה). אחת השיטות היתה השלכת כרוזים ממטוס. בכרוזים אלה, כמו בכרוז זה, היו איומים מפורשים וקריאות לכניעה. הדרישה המופיעה בכרוז – "אנו קוראים לכם להסגיר את אנשי הכנופיות הזרים ואת הנשק הנמצא ברשותכם לצבא הישראלי, ואם תעשו כן נבטיח לכם חיים מוגנים ושלווים במקומות מושבכם" – זהה לזו ששמעו אנשי טירת חיפה שנפגשו עם משלחת ישראלית לניהול מו"מ על הפסקת אש. המפגש, כפי שנכתב עליו בחוברת זו בתיאור כיבוש הכפר, התקיים ב 14 ביולי 1948. במהלכו השמיע ראש המשלחת הישראלית, ראש העיר חיפה דאז שבתאי לוי, דרישה כמעט זהה לנוסח של הכרוז שלפנינו, כפי שדיווח בן הכפר עבד אלסמד אבו ראשד בספרו "טירת אלכרמל, האדמה והאדם".

מניתוח הטקסט עולה כי הכרוז הושלך באמצע יולי (בתקופת קרבות "עשרת הימים"), אחרי כיבוש הערים חיפה, רמלה ולוד המוזכרות בו ולפני תחילת ההפוגה השנייה ב 18.7.1948. תוכן הכרוז וסגנונו תואמים לדיווחים על מצב הלחימה סביב טירת חיפה, ולאיום האחרון של שבתאי לוי לפני כיבוש הכפר, כפי שעולה ממקורות שונים, כולל עדויות פליטים. מכאן שקיימת סבירות גבוהה שכרוז זה הופנה, גם אם לא בלעדית, לתושבי טירת חיפה.
נקודה מעניינת נוספת שעולה מכרוז זה, הכתוב בערבית ספרותית מצוינת, היא השימוש במונח נכּבּה כדי לתאר מה יעלה בגורל הכפר אם לא ייכנע. השימוש במונח זה כבר ביולי 1948 מעלה את ההשערה שזהו ככל הנראה, הטקסט הראשון שמתייחס לאירועי 1948 כאל נכּבּה, אסון.

תרגום הטקסט לעברית

אל ערביי אלטירה
שעותיכם הקרובות הן שעות הכרעה: גורלכם נתון בידכם. כנופיות פושעות של חמושים זרים השתקעו ביניכם והשתלטו עליכם, הביאו עליכם השפלה וקלון, ודחקו אתכם למעשי איבה ותוקפנות. אתם רומיתם על ידם ונכנעתם להם, צייתם לאספסוף חסר רחמים זה, השתתפתם במעשי העוולה שלהם, וסייעתם להם בפשעיהם נגד חפים מפשע. נגדשה הסאה והגיעו מים עד נפש – הגיעה העת לחשבון נפש. אנו קוראים לכם להסגיר את אנשי הכנופיות הזרים ואת הנשק הנמצא ברשותכם לצבא הישראלי, ואם תעשו כן נבטיח לכם חיים מוגנים ושלווים במקומות מושבכם.

אך אם תסרבו, תתנגדו ותלכו בדרך התעיה, דעו לכם שהחרב תעבור על צוואריכם ללא רחמים או חמלה; ואם תתעקשו ותפריזו בדרך התעתועים ותסמכו על שתי המרגמות והטנק שיש לכם, דעו לכם שמטוסינו, טנקינו ומרגמותינו יכתשו את כפרכם עד היסוד, יפגיזו את בתיכם, ישברו את גבכם, יעקרו אתכם מהשורש, עד שתעוף אלטירה [בערבית שתי מלים אלה נשמעות דומות] באוויר ותיחרב, ותהא כמדבר צייה ושממה בו יצרחו ינשופים ועורבים.

הוי אנשי אלטירה
אם תרצו להימנע מנכּבּה, להתרחק מאסון ולהינצל מאבדון ודאי, היכנעו. הרי חבל התליה נלפת סביבכם, וצבָת המצור סוגר עליכם ומקיף אתכם מכל עבר. כל הפתחים נסגרו בפניכם ולא נותרה לכם שום ישועה מלבד הכניעה.
לא תפיקו כל תועלת מהתעקשותכם – היא תעלה לכם באבדן רכושכם, השמדת שדותיכם ויבוליכם והחזרת נשמותיכם לבורא!

צבא ישראל המנצח הרס את מאורות הכנופיות ביאפא, חיפה, עכא, טבַּריה וספד [צפת], ולאחרונה השתלט על אללד [לוד], אלרמלה, ראס אלעין [ראש העין] ועוד עשרות כפרים בצפון הארץ ודרומה, והצבא המנצח הזה ישמידכם כליל תוך שעות ספורות; זאת, אם לא תשליכו נשקיכם ותיכנעו מיד.

---------

הטקסט פורסם בחוברת זוכרות אלטירה