בימים אלה לפני 49 שנים היו פעולות ההרס והגירוש של כפרי לטרון בעיצומן. הצבא הישראלי כבש את עמואס, יאלו ובית נובא ב-5 ביוני 1967, גירש את כל תושבי שלושת הכפרים לאזור ראמללה ומנע מהם לשוב בתום המלחמה, שארכה ששה ימים בלבד. דחפורים וחיילים החלו בהרס הבתים ומחקו את שלושת הכפרים מעל פני האדמה. כדרכה של מדינת ישראל מאז 1948 היא מחקה את שמות הכפרים גם מהמפות הישראליות, וכמובן משלטי ההכוונה בצדי הדרכים.

על שטח כפרי לטרון הקימה קק"ל את פארק קנדה. שלטים רבים מוצבים בתוך הפארק, ואף אחד מהם אינו מזכיר את שמות הכפרים מלבד שלט אחד שעמותת זוכרות כפתה על קק"ל לפני כניסה לערכאות משפטיות. לפני כשנה הציבה קק"ל שלטים חדשים ברחבי הפארק, כאשר ההיסטוריה הערבית-פלסטינית נעלמת מהם לחלוטין. מיותר לציין שכל שטח הפארק נמצא באזור שנכבש ב-1967, דהיינו בגדה המערבית, ואין אף שלט שמציין עובדה זאת.

מחיקת זכר הפלסטינים היא שיטה מוכרת למחיקתם מהתודעה הישראלית. לשלטים יש כוח בעיצוב ידע, צריבת תודעה, קביעת שמות וגיבוש זהות של המרחב. השלט שולט בסוג הידע שיגיע לציבור ובידע שיימנע ממנו. בהקשר הפלסטיני, יש משמעות קריטית למידע ולשמות שהשלטים הישראלים מכתיבים. באמצעות אחד השלטים המוצבים בפארק קנדה ניתן לראות שלא רק את העבר אפשר למחוק מהטקסט ומהתודעה אלא גם את ההווה. הם נפקדים מהטקסט על אף שהם רובצים על הגבעה שמול הטקסט. גם אם הם באמת קיימים, הם לא ממש ראויים להתייחסות.

למאמר המלא באתר העוקץ לחצו כאן