אמש (שישי), כשפרסם בנימין נתניהו סרטון בו הוא מאשים את הפלסטינים ברצון לבצע טיהור אתני, הוא נגע בלב ליבו של הנושא: בטיהור האתני שביצעה ישראל בשטח פלסטין. בואו נדבר על הנכבה.

אחד הכפרים שנמחו במהלך אותו טיהור אתני שביצעה ישראל היה סנדיאנה. כפר שוקק חיים ששכן על גבעה בקצהו הדרומי של הכרמל. עדויות לקיומו נמצאות עוד במאה ה-18, והוא מופיע במפותיהם ובדיווחיהם של חוקרים ותיירים רבים במהלך המאה ה-19 ובמחציתה הראשונה של המאה העשרים, כולל רישומי קרקע עות'מנים ובריטים המציינים את הבתים, סוגי החקלאות השונים, ואת פרטיהם של התושבים שהתגוררו בו. הכפר, הקרוי על שם עצי האלון המקיפים אותו, טוהר אתנית בשנת 1948 על ידי כוחות אצ"ל ולח"י. תושביו גורשו, חלקם נרצחו על ידי החיילים הישראלים, ועשרות הבתים שנותרו ריקים אחרי הגירוש פוצצו. רק האבנים שפעם הרכיבו את קירותיהם עוד נחות בשדות הקוצים המכסים את חורבותיו.

כמו בכפרים רבים אחרים, גם תושבי הכפר הזה חיו ביחסי שכנות טובים עם ההתיישבויות היהודיות הסמוכות. בני משפחת מיקבל, למשל, שיתפו פעולה עם אנשי זכרון יעקב, ולא פעם מנעו פגיעות בהם וברכושם: כאשר בא צברי חמד, מנהיג כנופיה מהאזור, לעקור את כרמי הישוב היהודי, שכנעו אותו בני מיקבל להימנע מכך. כשסרבו לשלם לו פיצוי על "הפסדיו" באי עקירת הכרמים, רצח חמד את שיח' מיקבל, אשתו, ושניים מילדיו. אפילו כאשר הגיעו אנשי צבא הג'יהאד הקדוש לצבארין, הכפר הסמוך לסנדיאנה, דרשו מהם התושבים לעזוב את המקום כי ברצונם למסור את עצמם לכוחות היהודים.

"שילחנו אותם"

לכתבה באתר שיחה מקומית