הקדמה

מאות אלפי פלסטינים גורשו ממולדתם או נאלצו לעקור ממנה והפכו לפליטים כתוצאה ישירה או עקיפה מפעילות אלימה שמדינת ישראל, והארגונים הציוניים לפני כן, נקטו נגד האוכלוסייה האזרחית. מעבר לאמונה שלנו שזכות השיבה של פליט היא זכות אדם בסיסית, אנחנו גם רואים בזכות זו אחד היסודות בתהליך הדה – קולוניזציה של הארץ ופתרון הסכסוכים בין תושביה, עשיית צדק ובנייתה של חברה אזרחית שוויונית. ההכרה שלנו בזכות השיבה נעשית לצד עמדה לפיה שיבת הפליטים הפלסטינים לא תהיה כרוכה בעקירת היהודים מהארץ.

עמותת זוכרות התחילה לפני מספר שנים ללמוד את המשמעות המעשית של שיבת הפליטים הפלסטינים למולדתם. תהליך הלמידה כולל קיום קורסים וסדנאות כלליים ומתמחים. הקורסים המתמחים עוסקים בהיבטים ספציפיים של השיבה מתוך מטרה לבנות פרויקטים בנושאים אלה בעזרת קהל שמתמחה בהם. אחד מפרויקטים אלה הוא סדנה לאנשי מקצועות התכנון שנקראת ״לקראת תמ״א 48״. מטרתה לגבש ידע וחשיבה באוריינטציה תכנונית על מרחב בנוי משותף לאחר שיבת הפליטים הפלסטינים. גיבוש ידע זה ייעשה דרך שימוש בכלי של תכנית מתאר ארצית נושאית שתתווה עקרונות לתכנון שיבה.

סדנה זו היא החלק הראשון בפרויקט ומטרתה לגבש חזון לתכנית המתאר. הסדנה התמקדה בעיר חיפה ובהתאם גם התרחשה בחיפה, מתוך ניסיון לאפשר חקירת עומק של עיר וחיבור אליה. הקבוצה הוגדרה כקבוצה מעורבת (פלסטינית, ישראלית, יהודית וערבית) שמורכבת מאנשי תכנון העוסקים במרחב הבנוי - אדריכלים, מתכנני ערים, מהנדסי תשתיות, חוקרים ואקטיביסטים בעלי אוריינטציה תכנונית.

מהלך העבודה ותוצרים
הסדנה כללה 12 מפגשים שנערכו פעם בשבוע, כאשר כל מפגש ארך 3 שעות. המפגשים נערכו במשרדי עמותת בלדנא בחיפה. הסדנה כללה שני חלקים:

• הקניית ידע בנושאי הנכבה, תכנון ותכנון פוליטי דרך הרצאות ומחקר אישי.
• סדנה מעשית של חשיבה משותפת ועבודה על תוצרים שונים.

הסדנה תוכננה כך שחצי מהמפגשים שלה יוקדשו לכל אחד מהנושאים, וסיור בחיפה יהווה את נקודת המעבר בין הנושאים. עם זאת בפועל הקבוצה שהשתתפה בסדנה הגיעה עם מודעות פוליטית גבוהה ועם הכרות עם עולם התכנון והכלים שהוא מציע, לכן החלק הראשון של הקניית הידע צומצם לטובת החלק השני של הסדנה המעשית.

העבודה בחלק השני חולקה למספר שלבים. להלן מפורטים שלבים אלה ונושאים מהותיים שעלו במהלכם:

א. היכרות עם פרויקטים פוליטיים תכנוניים
במהלך שניים מהמפגשים עסקנו בהיכרות עם פרויקטים תכנוניים-פוליטיים בישראל פלסטין וחשיבה ביקורתית עליהם. להלן שני פרויקטים שהוצגו:

• פרויקט עודנא-שיבה של זוכרות. הפרויקט מספק מסגרת לצעירים וצעירות פלסטינים להיפגש, לדמיין ולתכנן שיבה לכפרים מהם גורשו. הפרויקט הוצג על-ידי רכז עודנא בזוכרות כסרטונים קצרים של ראיונות או שחזור של העקורים את הכפר. הביקורת העיקרית שעלתה בקבוצה כלפי הפרויקט הייתה שהצגת הרעיון לכפר לאחר השיבה לא עברה עיבוד תכנוני ולכן הפרויקט לא כולל התייחסות להיבטים מעשיים של מימוש הרעיון, כגון- מרקם עירוני, קישוריות, שירותים בעיר, מגורים וכו׳.
• העיר רוואבי- העיר רוואבי ממוקמת בסמוך לרמאללה ומהווה את העיר המתוכננת הפלסטינית הראשונה. בנייתה החלה בשנת 2009 ובשנת 2015 הסתיימה בניית שתי השכונות הראשונות של העיר. העיר יועדה עבור המעמד הבינוני-גבוה הפלסטיני. היזם מאחורי בניית העיר הוא איש העסקים בשאר אל מסארי, ורוב המימון לבנייתה הוא מימון קטרי ולמעשה מדובר בעיר בבעלות פרטית. הביקורת שעלתה בקבוצה כלפי התכנית התייחסה לארבעה מאפיינים שלה:

1. התכנון אינו מכוון למרקם עירוני מגוון. העיר היא מתחם עירוני אקסקלוסיבי מנותק מסביבתו.
2. התכנון אינו באוריינטציה ערבית, מראה העיר דומה להתנחלויות עירוניות כדוגמת מודיעין עילית (ותכנונה נעשה ע״י צוות ישראלי).
3. המימון לעיר הוא פרטי, ומערב גם מימון ישראלי, ולכן עולות שאלות לגבי הדמוקרטיזציה העירונית ודוגמה לפגיעה בה היא שהעיר רושתה במצלמות cctv.
4. העיר לא פותרת את הבעיה העיקרית של פלסטינים הגרים בגדה המערבית, שהיא התלות הכבדה במעבר דרך מעברי גבול, והשליטה הישראלית במקורות במים והחשמל בעיר.

שתי דוגמאות אלה מציגות היטב מדוע כל תחום בנפרד - האקטיביסטי והתכנוני - אינו יכול לבצע תכנון הולם בנושא. הצד הפוליטי-אקטיביסטי לא מכיר את האלמנטים השונים שתכנון אורבני אמור לכלול ולכן חזון השיבה שלו אמנם מבטא היטב את השאיפות הפלסטיניות לזיכרון, הנצחה ולעתיד טוב, אך חסר לו הרקע התכנוני שיאפשר שילוב גורמים שונים והכרחיים בעיר. לעומת זאת צד התכנוני שאינו מחובר למציאות הפוליטית המקומית, או בעל אינטרסים פוליטיים צרים אינו מזהה באופן הולם את הבעיות איתן התכנון אמור להתמודד. רק צוות מגוון של מתכננים מקצועיים המכירים את הסוגיות הפוליטיות הכלליות והמקומיות השונות יכול ליצור תכנון בעל ערך.

נקודת האפס לתכנון וגיבוש חזון
אחד הנושאים המרכזיים בתכנון הוא היכרות עם המציאות המרחבית, הפוליטית והאנושית הקיימת עליה יורכב התכנון, או נקודת האפס של התכנון. היות והתכנון עבור פרויקט זה מתייחס לנקודת זמן עתידית, היה עלינו לקבוע את הנקודה ממנה התכנון יצמח. נקודה זו התבררה כאחת הנקודות המורכבות ביותר לגיבוש בקבוצה. המורכבות כנראה נעוצה בקושי לדמיין מציאות עתידית שהיא שונה באופן מובהק מהווה, מציאות בה המדינה פועלת להשבת הפליטים הפלסטינים. הדבר כרוך בין השאר בשינוי משמעותי למצב בו המדינה מקדמת שוויון זכויות לכל האזרחים, קיימת הכרה בנכבה ובזכות הפליטים לשוב וננקטים צעדים לפיצוי (ניתן לקרוא עוד בנושא במסמך קייפטאון של זוכרות ובדיל).

הדיון בנושא בקבוצה העלה שאלות והצעות רבות לגבי תרחיש זה, כאשר לכל שאלה עלו מגוון תשובות, בתהליך שגם הציף בייאוש רב לגבי המצב הקיים. הדיון בנושא נקודת האפס הלך ונעשה מסועף יותר במהלך כמה מפגשים, שבהם כל אחד ואחת הביאו את הרעיונות והמחשבות שלהם, מצאנו שקשה לאסוף את אלה לרעיון קוהרנטי מחד ומפורט דיו מאידך. אפילו לאחר צמצום השטח שבו התמקד הדיון לחיפה בלבד עדיין נותרנו עם רעיון כללי ומופשט. עם זאת עקב אופי הנושא שלטובתו התאספנו לא ניתן היה להניח את ריצוף שלב המצב הקיים בצד.

תוך כדי הדיונים התבהר לנו שכל חזון שנכתוב יהיה חסר משמעות אלא אם כן יכלול:

• נקודת אפס המוסכמת על כולנו, או מגוון נקודות אפס.
• בדיקה מקיפה עם הצדדים השונים שעבורם יבוצע התכנון לגבי הרצונות והצרכים שלהם.

כבר בשלב זה הבנו כי יהיה מורכב עד בלתי אפשרי להחליט כבר בסוף הקורס על חזון (היות ומדובר בקבוצה מצומצמת המייצגת חלקים צרים של האוכלוסייה). עם זאת קיימת משמעות רבה לפיתוח כלים לגיבוש חזון ולגזירת רעיונות מעשיים מתוכו, ובנוסף ניתן להשתמש בהם גם במציאות הנוכחית ככלי לשינוי חברתי, ועל כן הוחלט להתמקד בכך.

הקבוצה חולקה לשני חלקים: חלק אחד- חיפה האוטופית, הקבוצה עבדה על פיתוח כלי המיועד למתכננים שיאפשר החלטה פנים קבוצתית לגבי נקודת האפס וכן יאפשר מקום למגוון קולות תכנוניים מתוך הקבוצה לגבי תכנון חיפה לאחר השיבה. חלק שני- מתווה שיתוף ציבור, הקבוצה עבדה על פיתוח מתווה שיתוף ציבור שמטרתו למקד את הצרכים של אוכלוסיות העניין השונות בעיר. ההבדל בין הקבוצות הוא שקבוצה אחת בנתה כלי בעל משמעות בעיקר למתכננים, והקבוצה השנייה בנתה כלי בעל משמעות לאוכלוסיית היעד שאינה מכירה תהליכי תכנון. עם זאת במהלך העבודה הסתבר כי למרות ההבדל הרעיוני בין שני החלקים, נושאים רבים שעלו לבחינה עם הקהל חופפים.

קבוצת חיפה האוטופית
מהדיונים המתוארים בסעיף הקודם הוסק שבשלב זה צעד משמעותי בתכנון שיבה יהיה יצירת כלי שיאפשר מצד אחד התפזרות- שאילת שאלות רבות לגבי המציאות העתידית ומתן מגוון תשובות לכל אחת משאלות אלה, ומצד שני יאפשר התכנסות- גיבוש התשובות לרשימה ממנה ניתן יהיה לעבד מסמך קוהרנטי.

עלתה הצעה מהקבוצה לבסס פתרון לסוגיה על כלי קיים בשם - (utupia generator Gestalten and Feireiss, 2011). הכלי המקורי הוא טבלת שאלות מפורטת הפונות לקורא בגוף ראשון ועוזרות לו לדמיין יצירת עולם בדיוני. השאלות נעות מצורת משטר, ארכיטקטורה, מיקום מגורי הציויליזציה (מתחת לאדמה, על פני השטח וכו׳), צמחיה ונוף, חיות ועוד. כאשר כל שאלה היא רב ברירתית (multiple choice). לאחר מענה על טופס השאלות ניתן לאחד את התשובות וליצור מהם מסמך המתאר את העולם הבדיוני. על כן הקבוצה החלה בפיתוח פיילוט לכלי, להלן מהלך בנייתו:

• נערך סיעור מוחות וכל שאלה או מחשבה בנושא של חיפה לאחר שיבת הפליטים נכתבה.
• השאלות והרעיונות נסקרו וקובצו. השאלות הרלוונטיות הוזנו לgoogle forms (ומופיעות גם בנספח א׳- שאלות חיפה האוטופית). כתיבת השאלות בוצעה בגוף ראשון ואלה פורטו כשאלות רב-ברירתיות. הוחלט להזין מספר שאלות פתוחות בתור שאלות עזר לדמיון המצב. ניתן לעיין בטופס השאלות בקישור כאן.
• כל המשתתפים בסדנה התבקשו לקרוא, לענות ולחוות דעתם על השאלון.
• נערכה סקירה של התשובות.
• גיבוש התשובות למסמך קוהרנטי (שלב שלא הושלם מכיוון שבניית הכלי מראש נקבעה כפיילוט, וכן מכיוון שיש עוד עבודה רבה על פיתוחו).

לשם הדגמה לסוג הניתוח וההשלכות של השאלות השונות נבחרה שאלה אחת מחיפה ״מה נעשה עם שמות הרחובות הקיימים?״ והתשובה שנבחרה- ״שמות ערביים ועברים מצטלבים (שאינם כוללים היסטוריה דכאנית)״ התוצאה לשאלה זו הודגמה כפרויקט אומנותי-תכנוני המוצגת באיור 1.

איור 1- שמות רחובות

קבוצת שיתוף ציבור
שיתוף ציבור הוא תהליך תכנוני בו כל הצדדים המושפעים מהתכנון לוקחים חלק בקבלת ההחלטות הנוגעות למרחב בו הם חיים ופועלים לא רק באמצעות נציגות פוליטית נבחרת, אלא במישרין. ברמה הערכית, חשיבותו של שיתוף הציבור בכך שהוא מתבסס על עקרונות דמוקרטיים של השתתפות ושקיפות בקבלת ההחלטות. ברמה המעשית, סביר להניח כי תכנית בה ישותף הציבור תיתן מענה טוב יותר לצרכים של אלה שהתכנון מתייחס אליהם, היא תצמצם התנגדויות ותבנה הסכמות (במקום, 2008).
קבוצת שיתוף הציבור הציבור הציבה לעצמה שתי מטרות:

• בניית מתווה שיתוף ציבור שיהווה בסיס לתכנון העיר לאחר שיבת הפליטים ויביא לידי ביטוי את הקולות הייחודיים של כל אוכלוסיה.
• יצירת פתח, כבר עכשיו עוד לפני מצב של שיבה, ליצירת דיאלוג חוצה קהילות המאתגר השיח בנושא חיים משותפים.

במהלך העבודה של הקבוצה על המתווה עלו מספר סוגיות עיקריות:

• אוכלוסיית היעד לשיתוף הציבור- בעוד הוסכם כי אוכלוסיית היעד תהיה מורכבת מכל קשת הקהילות שירכיבו את העיר העתידית, עלתה שאלה עם מי מקהילות אלה שיתוף הציבור יתחיל. חלק מהקבוצה טענו שעדיף להתחיל עם מי שההתנגדות שלו לחיים שיתופיים בעיר העתידית היא הגדולה ביותר (לדוגמא קבוצות ימין שונות), אחרים טענו שעדיף דווקא להתחיל היכן שיש מידה של הסכמה לגבי חיים משותפים, תוך הנחה שגם בתוך השמאל יש מגוון דיעות בנושא שיאתגרו את המשתתפים ואת הקבוצה. השאלה מתכתבת עם המטרה השניה של הקבוצה- לפתח שיח ודיאלוג עם קבוצות שונות מסביב לנושא.
• השאלות בשאלון- נערכו בקבוצה דיונים רבים כדי להחליט על שאלות שחלקן עוסקות ישירות בתכנון בעוד אחרות עוסקות בחזון האישי של אוכלוסיית היעד לגבי לחיפה האוטופית, ובכך לספק בסיס רחב לתכנון. נבחרו שאלות תכנוניות העוסקות לדוגמא בארכיטקטורה ובמקביל שאלות העוסקות בתפיסת הצדק או החיים השיתופיים עבור הקהילות השונות בעיר.
• בין השאר הקבוצה התלבטה האם השאלון יכלול רק שאלות העוסקות במורכבות ביחסי יהודים פלסטינים או האם יבחן גם מורכבויות ביחסים פנימים אצל יהודים ופלסטינים בנפרד (לדוגמא יחסי אשכנזים מזרחים).

להלן פיילוט מתווה שיתוף ציבור כפי שגובש על ידי הקבוצה:
מטרות שיתוף הציבור

• התוויית חזון לתכנון העירוני לקראת השיבה כפי שעולה מהאוכלוסיות השונות המשתתפות בתהליך עם דגש על סיפורי השבים וחזונם לגבי חיפה לאחר השיבה.
• קידום דיון ציבורי בפרקטיקות התכנוניות של השיבה.
• הכנת מתווים תכנוניים רעיוניים בהתאם למסקנות שעלו מתהליך שיתוף הציבור.

אוכלוסיית היעד שישתתפו בשיתוף הציבור

• פליטים פלסטינים תושבי חיפה מנפת חיפה.
• עקורים פלסטינים מחיפה בגבולות 48׳ ובשטחים הכבושים.
• תושבי חיפה (פלסטינים ויהודים): עמותות לזכויות אדם, ושינוי חברתי בחיפה, בני נוער ותלמידים.
• בעלי זיקה לעיר (בעלי עסקים ומפעלים, סטודנטים ומרצים במוסדות בעיר, עובדים בעיר ועוד)
• אנשי מקצוע (מתכננים וכד׳).
• אנשי אקדמיה מקומית/עולמית.

מהלך שיתוף הציבור

• יתרחש במספר מפגשים הכוללים
• חשיפה לקבוצה ולנושא- מילוי שאלון שיתוף הציבור.
• דיונים שונים תוך שימוש באמצעים ויזואליים.
• סיור בעיר

את המתווה ניתן לראות בפירוט בקישור פה.

השאלון מופיע בקישור פה וכן בנספח ב׳

סיכום
לסיכום ניכר כי נעשתה בסדנה עבודת עיבוד משמעותית שהצליחה לפרוט ולפרק את הכותרת ״תמ״א 48״ לנושאים רבים. כמו גם להדגיש מספר נקודות שיש לבאר, לפרט ולהמשיך בחקירתן כדי לייצר תכנית משמעותית. התברכנו בקבוצה מוצלחת ומודעת פוליטית שאפשרה לקחת את הרעיון הזה כמה צעדים קדימה. עם זאת אנחנו רק בהתחלה של יצירת התכנית, וישנה עוד עבודה רבה לפנינו. בסיום הקורס הקבוצה העלתה רעיונות לפרויקטים שונים שרלוונטיים לתוצאות הסדנה, חלקם פרויקטים להמשך וחלקם פרויקטים צדדיים שיכולים להנות מפירות הסדנה. ראו להלן פירוט:

• עריכת פיילוט שיתוף ציבור באופן הבא:

1. הפצת השאלון למספר של אנשים השייכים לקבוצות אשר נקבעו על ידי המשתתפים\ות
2. מפגשים עם קבוצות מיקוד יהודים וערבים (בנפרד)
3. קבוצת ילדים והוריהם

• שיח העתיד- הרעיון הוא להכניס לשיח שלנו ושל עמותות וקבוצות שונות המתעסקות בנושא זכות השיבה והנושא המרחבי את "העתיד" בעוד כעת מרבית השיח התכנוני מתייחס לעבר ולהווה. המטרה היא לפרט את המשמעות של העתיד אחרי השיבה, ולהביא ארגונים נוספים לדון בכך.
• סדנאות המשך שיתרחשו במקומות נוספים- כולל הרחבת הדיון סביב השיבה והעתיד לאחר השיבה, בשיתוף עם עמותות שונות, וקבוצות של אקטיביסטים.
• קול קורא לתערוכה: להוציא קול קורא לאנשי תכנון ואדריכלים (בין-לאומי) סביב יצירת סקיצה של עיר אחרי השיבה. ולעשות תערוכה של אותם תוצרים, ברשת (וירטואלי) או תערוכה פיזית. דרך אותו קול קורא ניתן לחשוף את הנושא לקהל הרחב, ובעצם הסקיצה - imagining , יכולה להיות בסיס של דיונים סביב המרחב העירוני אחרי השיבה.
• סיפור של אפשרויות:

1. לייצר משחק המדגים ומציג את השאלונים, לדוגמה סוג התחבורה נבחר ומולבש על מפה פיזית אילמת לאחר מכן שכבת תחבורה, שכבת בתי ספר, גנים ציבוריים, מקומות בילוי וכו'.
2. כלי עזר לדמיין את המציאות האחרת- משחק שבו המשתתף מתנהל בחיפה האוטופית בסגנון choose your own adventure.

• יצירת קבוצת מחקר השוואתי- הקבוצה תעסוק במחקר ותנסה לאתר פרוייטים של שיבה בעולם, להם הקבלות שונות למצב הפליטים הפלסטינים ולגבש מכך אלטרנטיבות לתכנון לאחר שיבה.
• הועלתה החשיבות של שיתוף של פליטים שאינם חיים בגבולות ישראל בתהליך, ופרסום והזמנות עבורם גם לסדנאות הבאות (השתתפות בסקייפ) וגם לשיתוף הציבור.

---------------------
מקורות
פרויקט עודנא זוכרות- קישור
מסמך קייפטאון- זוכרות ובדיל- קישור
במקום והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי (2008). מעורבות הציבור בהליכי התכנון בישראל. האיחוד האירופי.
Gestelten and Feireiss: Visions of architecture and urbanism, Edit (2011). Utupia forever. Gestalten.