בשבועות ההרג הנוראים האלה הועלו הצעות מחרידות שונות ל"פתרון" סוגיית עזה בעקבות המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר שגבתה את חייהם של יותר מ-1100 אנשים. בכירים ישראלים מנצלים את הטרגדיה לקידום הצעה, שוהופיעה גם בדוח של משרד המודיעין, להעביר את שני מיליון תושבי עזה דרומה לחצי האי סיני שבריבונות מצרית. כל זאת ברקע הפצצות והפגזות ישראליות שגבו לפי ההערכות את חייהם של למעלה מ-20 אלף פלסטינים ומאיימות להמשיך. הקריאות האלה לגירוש ועקירה המוניים מטרידות ביותר. נאמר זאת בבירור: זאת קריאה לטיהור אתני. פעם נוספת.

מה שנעדר לגמרי מהשיח היא ההבנה שמרבית הפלסטינים בעזה הם כבר עקורים והיו כאלה הרבה לפני השבעה באוקטובר. כ-70% מתושבי רצועת עזה הם פלסטינים שגורשו או נאלצו לנוס על נפשם במהלך הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 או מעט אחר כך. לרוב תושבי הרצועה יש שורשים בערים כמו יפו (יאפא), רמלה, לוד (ליד), באר שבע (ביר-א-סבעע), אשדוד (אסדוד) ואשקלון (מג'דל) ובעשרות כפרים שרוקנו מתושביהם. רוב המקומות האלה נהרסו והוחלפו בישובים ישראליים: ערים, עיירות, קיבוצים ומושבים.

במקום לשקול עוד גירוש כפוי, מה אם זכות השיבה של הפלסטינים בעזה תמומש? מה אם הגדרות והמחסומים לכיוון צפון ולכיוון מזרח יפורקו, לא בכוח אלא בדרך של הכרה, צדק ומחויבות לשלום?

שדרות, שהותקפה ונהרסה בחלקה ב -7.10.2023, נבנתה על אדמות הכפר הפלסטיני הוג' שנהרס בנכבה ותושביו גורשו לעזה. בואו נדמיין כעת את הבנייה מחדש של הוג' כחלק מהבנייה מחדש של נפת עזה כולה, כמקום שיש בו מקום לכולם.ן, פלסטינים ויהודים. מה אם תהליך הבנייה מחדש של מרחב משותף יכלול את כל מי שחיים בו?

האם נוכל לדמיין את העיר עזה נבנית אחרי ההפצצות הבלתי פוסקות, עם גבולות פתוחים? את עזה הופכת למטרופולין לערים ולעיירות סביבה ואת כל תושבי הסביבה והמבקרים חולקים את החוף היפה של עזה?

האם הישראלים העקורים משדרות בשבעת השבועות האחרונים יכולים לחיות עם הפלסטינים העקורים מהוג' בשבעת העשורים האחרונים?

מול המראות של אלפי קרבנות, שכונות הרוסות, קהילות עקורות, מעשי אכזריות והדים לנכבה של 1948, קשה לדמיין עתיד כזה. אבל מה אם נתנגד לדחף לבטחוניזציה של הסוגייה? מה אם נתנגד ל"פתרונות" שמציעים עוד גדרות, עוד נשק ועוד אלימות? מה אם נתעקש שהבסיס לפתרון הוא שוויון, חירות וצדק לכולן.ם? מה אם נבין סוף סוף שהבטחון ועצם החיים שלנו - של כל מי שחיות במרחב הזה - תלויים אלה באלה?

שיבה פלסטינית ודה-קולוניזציה אין משמעותן בהכרח גירוש המוני של יהודים מפלסטין, או סוף לקולקטיב ולזהות היהודיים פה. אלה התקיימו לפני הציונות ותמיד היו חלק מהקיום של קהילות רבות בפלסטין-ארץ ישראל, וכך הם יכולים לשוב ולהיות. העתיד הזה תלוי בכך שניקח אחריות ונחתור אליו. אחרי שפיכות דמים רבה כל כך, אחרי עשורים של הרס, ואחרי שהגדרות נפרצו ואיתן נלקחה תחושת הבטחון המזוייפת שהעניק המיליטריזם הישראלי, זה הזמן לבנות מחדש את נפת עזה ואת פלסטין כולה, על בסיס של צדק.

ביום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני, אנחנו קוראות לכולנו לדמיין ולתכנן שיבה כפתרון צודק ובר קיימא.

רצועת עזה נוצרה ב-1948 כאשר פלסטינים שגורשו או נאלצו לברוח מאזורים אחרים של נפת עזה ואזורים אחרים בפלסטין, מצאו שם מקלט. מאז שיבתם הביתה נמנעת. שורש הבעייה שאנחנו רואות היום הוא באירועים ההיסטוריים האלה. עזה מעולם לא היתה אמורה להיות "רצועה" מגודרת ומנותקת. היא חלק בלתי נפרד מהיחידה הגיאוגרפית שבין הים לירדן.

זה יכול להיות אחרת וחייב להיות אחרת! רק אם נכיר בכך שאף אחת לא בטוח.ה עד שכולנו בטוחות.ים, רק על ידי הכרה בזכות השיבה, אפשר להשיג פתרון צודק ובר קיימא

עד השבעה באוקטובר פרסמנו הצעות רבות לדמיין עתיד צודק ושיבה לפליטים והפליטות הפלסטינים. היום אנחנו רוצות לעודד את כולן.ם לא רק לדמיין אלא לפתח חזון של שיבה ולעבוד למימושו. זה הפתרון הצודק לעם הילידי בארץ ולכל מי שחיים פה. רק אם ניקח אחריות על החזון הזה, וניאבק למען צדק, נוכל להיות חופשיות או בטוחות באמת.

כשמול עינינו מתרחשים פשעים שעולים אף על אלה שבוצעו ב-1948, שאותם אנחנו חושפות בעבודה מאומצת מזה שנים, יש לנו הזדמנות לתקן. אנחנו לא יכולות להישאר אדישות או לשתף פעולה עם פשעים ותכניות גירוש. יהודים בישראל ובעולם, יחד עם א.נשים בעלי מצפון בכל העולם, חייבים להתייצב בצד הנכון של ההיסטוריה. אין תירוץ לאפשר לפשעים להמשיך ואלימות אינה מצדיקה עוד אלימות.

היום לפני 76 שנה, העצרת הכללית של האו"ם הצביעה בעד נישול של הפלסטינים. הקהיליה הבינלאומית בחרה בדרך של הפרדה, ביטחוניזציה והעדפת חיים של קבוצת אנשים אחת על פני אחרת. מאז אבדו חיים אין ספור והאבדן ממשיך ומצטבר. ביום השנה הזה, הגיע הזמן להציע דרך אחרת. במקום גדרות, בואו נציע חיבור. במקום נישול וגירוש, בואו נפעל למען שיבה. במקום היררכיות, בואו נקרא לשווין. בואו נבחר ביחד בתקווה ונפעל לעתיד שמבוסס על צדק.