מיַסָּר מחמד ריאן – זידאני (71)
שנת לידה: 1938
מקום לידה: אלדאמון
מגורים נוכחיים: טמרה
מראיינות: רנא אדריס ורנא עוואד
אוגוסט 2009

".... אין לי צילום ישן. לא היו צלמים בכפר. בכל אלדאמון היו שתי מכולות וחנות בשר אחת. הייתה מכולת אלשיח' מסטפא, חנות בשר של כאמל אלשעבאן ועוד מכולת של מחמד אבראהים עיאשי. אני זוכרת את המיקום של הבית שלנו. לו היה נשאר, הייתי מזהה אותו. אני יודעת גם שבית סבי היה ליד בית אבו אדיבּ, ליד המעיין מצד צפון.
תארי לנו את משפחתך?
אבא שלי היה בן יחיד ולו שבע אחיות. היו לי שבע דודות. חמשה אחים ושתי אחיות. וָּפיקה היא אחותי הגדולה. אבא ואמא שלי היו איכרים. חיו רק על חקלאות. נהגנו לגדל חיטה, שעורה והכל.
איך נראה הבית שלכם?
שתי קשתות. הגג מבוץ. כל שנה היינו מחדשים את שכבת הבוץ. חצי מהבית היהל מגורים של המשפחה, והחצי השני היה בשביל הסוס. שאר הבהמות היו בחצר הבית. בקיץ היינו משאירים אותן בחוץ.
איך היו היחסים בין האנשים?
יותר טובים ממה שיש היום. אמא הייתה הולכת לקטוף סברס והיינו הולכים איתה. האנשים אהבו אחד את השני. היום האנשים עסוקים בטלביזיה, במחשב ובאינטרנט. האנשים התרחקו אחד מהשני. אנשים היום רוצים ללכת ללמוד. אנשים מחפשים כסף.
איזה משפחות גרו באלדאמון?
עָיָּאשי, זָיאדְנה, בֻקָאעִיה, לָוָּאבּנה, עֻת'מאן. אלה המשפחות הגדולות. הנוצרים היו 4-5 משפחות, משפחת אבּו אדיבּ שהיה להם טחנת קמח, משפחת  אבּו יעקוּבּ, אבּו עבּוּד ומשפחת אלחָאיִכּ.
מי היה המח'תאר של הכפר?
היה מח'תאר למשפחת אלזיאדנה, הוא מסטפא אלחסין זידאני. ומח'תאר למשפחת אלבקאעיה, הוא סאלח עבד אללה אחמד.כאשר היו מגיעים שוטרים לכפר והיו שואלים על המח'תאר, היו שולחים אותם לאחד מהם. לא משנה מי. המח'תאר היה מגיש להם אוכל ונותן לסוסים שלהם לשתות. היו עוד אנשים חשובים בכפר, כמו משפחת עבד אללה אלחמד שהיה להם צאן גדול. גם מחמד מְהאוִּש ז"ל והבן שלו.
איזה שכונות היו באלדאמון?
המשפחות גרו אחת ליד השנייה, וכל משפחה התרכזה במקום מסויים. למשל זאת שכונת אלזיאדנה וכאן שכונת אלבקאעיה.
איזה מוסדות היו לכם?
היה מסגד בשכונת אלבקאעיה. הייתה כנסיה בשכונה המזרחית ליד בתי הנוצרים. היו גם שני בתי ספר: בית ספר אחד מערבית לכפר ליד עץ האורן בקצה הכביש, ליד בית הקברות היה עוד בית ספר. בין שני בתי הספר היה רחוב מרוצף כי בחורף הילדים מתלכלכים מהבוץ.
האם היו מעיינות מים בכפר?
היה מבוע. כל האנשים מהכפרים בסביבה היו באים לקחת מים מאלדאמון אחרי שהמים שלהם היו מתייבשים. היה מקום לנשים כדי שימלאו מים, היה מקום לבעלי החיים ולהשקיית האדמה. כאשר הבהמה הייתה מפסיקה את הסיבובים, זה היה סימן שהמים נגמרו.
איזה כפרים היו ליד אלדאמון?
אלרוּיס, כאבול, שעב, אלברוּה וטמרה. אחרי שהיהודים כבשו את אלברוה הם הפגיזו אותנו מאלברוה.
איך היו היחסים ביניכם לבין הכפרים השכנים?
יחסים טובים. אלדאמון לא היה צריך שום דבר מחוץ לכפר. יש הכל. אדמת אלדאמון רחבה ופוריה.
איזה אמצעי תחבורה היו לכם?
בעיקר בהמות, סוסים, פרות, וגם אוטובוס. היה אוטובוס מגיע לאלדאמון וכל תושבי הכפרים הסמוכים היו באים אל אלדאמון כדי לעלות לאוטובוס. עולי הרגל [למכּה] היו נוסעים באוטובוס עד לים, משם היו ממשיכים דרך הים. היה לוקח להם חודש להגיע.
מאיפה הייתם קונים מצרכים?
עכּא הייתה העיר הגדולה שנהגנו לקנות ולמכור בה. אבל האנשים לא בזבזו הרבה אז. לכל אחד היה בגד אחד או שניים וזוג סנדלים. היינו לובשים ונועלים אותם כל השנה. היינו מתקנים את הבגדים הקרועים ואת הנעליים בעכּא, ולבשים אותם שוב. אני הייתי מתקנת לילדים שלי את הסנדלים בעכּא.
איך היו הטקסים של החתונות?
החתונות יקירתי.... אני זוכרת את כל החתונות. שניים ממשפחת אלזיאדנה הביאו מנורות "לוקס" והניחו כל מנורה על חבית. זו הייתה החתונה האחרונה. היו גם מכינים לפידים לליווי הכלה. היו מלווים את החתן בשירה "זפה" ואחר כך מביאים את הכלה. אחרי זה היו מכינים ארוחת צהריים. האוכל היה אורז עם בשר ולבן חמוץ. החתונה הייתה נמשכת יום או יומיים.
מה עשיתם בחגים?
בחג היו מציבים נדנדות בין עצי הזית. כל היום הילדים משחקים שם. החגים קודם היו יותר טובים ויותר יפים.
איך היו היחסים בין המוסלמים לנוצרים?
לא היה הבדל בינינו לביניהם.היינו חברים. מי שהיו לו חברים נוצרים היה משתתף בחגיגות הפסחא.
איך הבריטים התייחסו אליכם?
מהמעט שאני זוכרת, הם היו אלימים. הם היו אוספים את האנשים בגורן תחת השמש ללא מים או אוכל.
ואיך היו היחסים עם היהודים?
לא היו ביקורים או משהו מיוחד איתם. ספסרי האדמות אצלנו היו נספרים על יד אחת. לא היו יחסים. אחרי שיצאנו מן אלדאמון חשבנו שזה ייקח שבוע ימים ונחזור. המיקום של אלדאמון היה גבוה. חשבנו שבגלל כך היהודים ראו את הכפר וכבשו אותו. לכן החלטנו ללכת לכפר שעב. חשבנו שהיהודים לא יראו את שעב כי הוא במקום לא חשוף.
מתי האנשים קלטו שהיהודים כבשו את אלדאמון?
הלכנו למג'ד אלכרום, מעל להר הסתכלנו וראינו את היהודים הורסים את הבתים שלנו וקוצרים את החיטה שזרענו וגידלנו. אבא שלי אמר לנו ללכת לשעב. לקחנו מעט אוכל כי חשבנו שאנחנו חוזרים מהר. שבוע, לא יותר. נשארנו בשעב שלושה ימים אצל דודה של אמא שלי. כאשר הפגיזו את שעב ברחנו למטע זיתים ליד מג'ד אלכרום. היינו שם חודש, חודשיים, שלושה חודשים. לא היו בתים שניכנס אליהם. האנשים היו בין עצי הזית כמו נמלים. כל משפחה מתחת לעץ זית, ביום יושבים ובלילה ישנים. אחר כך נכנסנו לבית הדודה שלי (מצד אבא) במג'ד אלכרום. לא הייתה לה משפחה גדולה. אז אנחנו ועוד שלוש משפחות גרנו אצלם. ישנו אחד ליד השני במשך שנה. אחרי שכבשו את מג'ד אלכרום והדרך נפתחה, העמסנו את החפצים שלנו על הסוסה ובאנו לטמרה. באנו לבית דודי ראדי. בנינו צריפים ונשארנו בטמרה.
האם את יודעת עכשיו איפה היה הבית שלך באלדאמון? האם תרצי לחזור לשם?
אני זוכרת בערך את המיקום שלו. לא אזהה אותו. כל הכפר הרוס. כל הכפר ערימה אחת. בהתחלה הייתי הולכת כשהבית היה עדיין קיים. הייתי הולכת לראות את הבית ולבכות. אחר כך הרסו אותו. לו הדבר היה בידי הייתי בוודאי חוזרת לשם וגרה באוהל.