על טבח טנטורה (דצמבר 2023)

מתי הזמן המתאים לכתוב על טבח טנטורה, האם יש זמן מתאים לכך?

המילים כ״כ טעונות. החל ממתי זה קרה –

במלחמת העצמאות/השחרור/1948/תש״ח. העובדות עדין שנויות במחלוקת. 

במאי 1948 נכבש הכפר טנטורה ע״י לוחמים מחטיבת אלכסנדרוני. כחמישים שנה לאחר מכן חשף תדי כץ, אז סטודנט מחקר להסטוריה באוניברסיטת חיפה, שבמקום בוצע טבח בתושבי הכפר לאחר תום הקרב. אז קמה קבוצת ותיקי הקרב להגן על שמם הטוב.

אבי ריכז את הקבוצה שיצאה במאבק משפטי נגד תדי ואוניברסיטת חיפה, שנמשך עד שהצליחו להביא לביטול התואר האקדמי שקבל ולכתישתו. כאן נכנסים הזכרונות הקשים שלי. ראיתי את אבי מושקע כולו במאבק הזה. כל מי שנכנס הביתה היה צריך לעיין במסמכי המשפט ולהצדיק את המאבק.  לא הרגשתי בנוח. נטיתי להאמין לעדויות שתדי חשף, ומאוד הוטרדתי ממה שקרה שם. התביישתי במה שהם עשו בטנטורה ועכשו לתדי ותהיתי אם אבי לקח חלק בטבח. אבל לא עמדתי מול התוקפנות של אבי. התביישתי גם באוניברסיטת חיפה שנכנעה ללחץ. 

לאחר מכן הרגשתי שלא יכולתי לחיות בישראל הכובשת ועזבתי.  לא ידעתי איך התגלגלו הדברים עד שצפיתי בסרט טנטורה (אלון שוורץ, 2022).  מהסרט  ברור לי שאבי, שהציג את עצמו כישר באדם, שיקר. זה לא פשוט בשבילי. לעולם לא נדע אם הוא לקח חלק פעיל בטבח. לדבריו הוא לא היה בטנטורה באותו הלילה.  אבל בראיון שנתן לתדי, שחלק ממנו מוצג בסרט, הוא מודה שידע מה קרה שם. אבי מת בשנת 2003. רוב חבריו לקרב ולמאבק בתדי המופיעים בסרט, עכשו בשנות ה-90 לחייהם, מודים שהיו מעשי רצח ואף אונס ושהם שיקרו בזמנו למען התדמית שלהם. האם עכשו הוא היה מצטרף אליהם ומודה אף הוא ששיקר בזמן המאבק שלהם בתדי?

אלו הם יפי הבלורית וטוהר הנשק שבגאווה נטלו לעצמם את הקרדיט על שנלחמו על הקמת המדינה.  והכחישו בתוקף כל פגיעה בשמם , וכל חשיפת אמת הסטורית שונה מגרסתם.

אחד הדברים המזעזעים בשבילי אישית בפרשה הזאת, מלבד הטבח עצמו, הוא שבילדותי נסיעה לחוף טנטורה (הוא עדין השתמש בשמו הערבי של המקום) היתה צ׳ופר מיוחד ומרגש. חוף ים, בלי מילה על מה שנעשה שם אחרי הקרב.  כיום אני יודעת שמגרש החניה לחוף היה מעל המקום שכיום ידוע כקבר אחים לנרצחי הטבח. והוא ידע שהיה טבח. איך זה עבד אצלו? לא נדע. אני כנראה ספגתי חלק ניכר מרגשות האשמה שלו, ואולי כך הוא הקל על עצמו.

בשנת 2023 מחקר של קבוצת Forensic Architecture הוכיח שיש במקום שלושה קברי אחים! זה מעיד על מימדי הטבח שעשו שם. קרובי הקורבנות עדין לא מורשים להקים אנדרטה לנרצחים. אבל ותיקי חטיבת אלכסנדרוני הקימו כמה אנדרטות לעצמם. ממה מדינת ישראל עתירת הכוח חוששת?

כיום ידוע שבמלחמת 1948 היו מקרי טבח נוספים, מלבד בדיר יאסין המפורסם. 

כ-70% מתושבי פלסטין לפני המלחמה ברחו ו/או גורשו מאדמתם ונעשו לפליטים. מדינת ישראל אסרה עליהם לחזור וקמה על נישולם מאדמותיהם. הם עדין נאבקים למען צדק ומה שהיה רכושם שאיבדו.

בלי להצדיק את מעשה החמאס ב-7 באוקטובר, לא קשה לחבר את הנקודות ולהבין מה מניע את צאצאי הפליטים בעזה לשנוא ולהתנקם. עד מתי מעגל הנקמה ימשך עוד ועוד? לדעתי הוא לא יעצר לפני שמדינת ישראל תכיר בחלקה ההסטורי, בהקמתה על אדמות שנלקחו מבעליהן הפלסטינים.  כפי שאמר דסמונד טוטו לאחר סיום האפרטהייד בדרום אפריקה: אין פיוס בלי הכרה באמת. אז אולי זה כן הזמן לעצור את העוורון ולהסתכל נכחו בהקשר ההסטורי. באמת ההסטורית, לא בהאשמה.