זוכרות - סיור בעג'ור

סיור בעג'ור - דיווח ההודעה על הסיור של זוכרות לכפר עג'ור, שנהרס בנכבה, הקפיצה את המשטרה בבית שמש ובתל אביב והדירה שינה מעיני אנשי הקק"ל. הם ניסו למנוע את קיום הסיור.

25/10/2008

ההודעה על הסיור של זוכרות לכפר עג'ור, שנהרס בנכבה, הקפיצה את המשטרה בבית שמש ובתל אביב והדירה שינה מעיני אנשי הקק"ל. הם ניסו למנוע את קיום הסיור. איתן מזוכרות מקבל ביום ששי, יום לפני מועד הסיור, טלפונים ממפקד משטרת בית שמש ומאנשי קק"ל שדורשים את ביטול הסיור לעג'ור. נשמעו איומים ולחצים, נזרקו טענות על אי חוקיות הפעילות וטענות אחרות. ההודעה על הכוונה למסוק את זיתי הפליטים, שכיום הם בשליטת הקק"ל, ולשלוח אותם לבעליהם שגרים היום בחברון, הוציאה את גברי הקק"ל מדעתם. הם הזעיקו את המשטרה והסיתו אותה נגד זוכרות בטענה על השחתת רכוש הקק"ל והצבת שלטים שיציינו את שם הכפר ואתריו השונים.

עמדתנו הייתה שהסיור יתקיים כמתוכנן.

בבוקר יום שבת, שתי ניידות משטרה חיכו כבר ליד ההסעה של זוכרות בתל אביב. בדקו את רשיונותיו של נהג האוטובוס, ווידאו שהסיור מתקיים והלכו. מעט לפני שהגענו לעג'ור מתקשר אלי מפקד תחנת המשטרה בבית שמש ושאל מתי אנחנו מגיעים לעג'ור. הוא אמר עג'ור בהגייה הערבית של השם. השם הערבי עג'ור, מסתבר, מנצח במלחמת השמות. הסברתי לו שהאיחור הוא בגלל תחרות אופניים שהתקיימה באיזור וכי אנחנו די קרובים, ליד בית גוברין אמרתי. בית ג'בּרין? הוא שאל, שוב ג'בּרין בהגייה הערבית. גם כאן יש נקודות לזכות השם הפלסטיני. הוא שיתף אותי בתובנה שלו, לפיה אנחנו לא קלטנו את המסר לא לקיים את הסיור כי הוא לא חוקי. הוא ביקש מאתנו לעצור ליד הכניסה ליישוב לוזית, לא רחוק מעג'ור. לוזית הוקם על אדמות הכפר הפלסטיני דיר אלד'באן, וקרוב לח'רבת אללוז. שם חיכו לנו שתי ניידות משטרה. קצין ניגש אלי וביקש, בנימוס רב יש לציין, להבין במה מדובר. איתן ואני הסברנו את התוכנית לפרטיה. הקצין הודיע באופן חד משמעי שאסור לנו למסוק זיתים ואסור לנו להציב שלטים. המסיק, מבחינתנו, הוא הבהרה שהזיתים שייכים לפליטים ולא לקק"ל, לא ניקח כמויות של זיתים, הסברנו. לגבי השלטים אנחנו נשתמש בהם אך לא נשאירם במקום, הבטחנו. בסוף השיחה, הקצין הג'נטלמן מודיע לי, שוב בנימוס רב יש לציין, שאני מוזמן לחקירה בתחנת המשטרה של בית שמש כי הקק"ל הגישה נגדי תלונה. המשכנו לעג'ור. משטרה עוקבת אחרינו ועוד משטרה לפנינו. בנקודת המפגש הראשונה של הסיור שנקראת "חניון הפרפר" שב"פארק בריטניה", חיכו לנו כוחות משטרה נוספים, חלקם במדים כחולים וחלקם בירוקים. היו שם עוד כמה אזרחים, גברים, זועמים. נראה שבאו עם המשטרה. אחד מהם לפחות חמוש באקדח, אקדח בולט תקוע בין חגורת מכנסיו לתחתית גבו. אלה אנשי הקק"ל. "חניון הפרפר" הזה היה השוק של עג'ור. כאן, עד שהכיבוש הישראלי קטע זאת, התאספו כל יום ששי מאות סוחרים וקונים מכל רחבי פלסטין להתרחשות כלכלית תוססת. היום, שבת ה- 25 באוקטובר 2008, היו הרבה אנשים. אך סחורה לא הייתה. פלסטינים, חוץ ממני, לא היו. מלאכת הטיהור האתני של 16 כפרים פלסטינים שהיו באזור, הייתה כמעט מושלמת. כל תושבי עג'ור הוברחו, ומי שלא ברח גורש יותר מאוחר באופן ישיר, לכיוון חברון. יותר מ- 4000 בני אדם היו כאן עד תחילת הנכּבּה. מעבר לכביש נמצא בית הקברות המוזנח. צמחי צבר, כרמי זיתים, עצי תאנה, חרובים ועוד, עדיין עומדים על הגבעות רחבות הידיים של עג'ור. על הגבעה הקרחת ממולנו עמדו רוב בתי הכפר. כ- 600 בתים היו. אינם עוד. חוץ מארבעה מבנים, המרפאה של עג'ור שהיום משמש כמסעדה, מבנה הרוס בחלקו שהיה בית בד וטחנת הקמח של הכפר, בית מפואר ושמור של משפחת אלעזה, שמאוכלס על ידי משפחה ישראלית ומשמש גם כח'אן קאמרי ובית פרטי נוסף שבנה עבד אלחמיד אלעזה, עומד חרב ומוזנח. עזבנו את השוק ונסענו באוטובוס לכיוון השרידים האחרים. ביציאה מרחבת השוק אנשי הקק"ל ניסו להתגרות בנו ושרו לעברנו "בּלאדי, בּלאדי". השוטרים עמדו לידם וחייכו. האוטובוס נסע אחרי רכב משטרתי שהוביל אותנו ורכב משטרה אחר נסע אחרינו. אחריו דלק גם רכב השטח של הקק"ל. בכניסה למושב עגור ליד השער החשמלי הכחול, עמדה ניידת משטרה נוספת וחסמה את הכניסה. "פחדו" שניכנס לתוך המושב. המושב הוקם על אדמת עג'ור אך לא על שרידי בתיו. הוא לא היה בתכנית שלנו. התחנה האחרונה בסיור הייתה ביתו העצוב של עבד אלחמיד אלעזה, 60 שנה הוא עומד – עכשיו בקושי - על פסגת הגבעה ומשקיף על הנוף שהתחלף ועל בתים שעלו לקרקע מול בתים שמוטטו. השעה כמעט אחת בצהריים. עמדנו ליד הבית לשיחת סיכום. 50 המשתתפות והמשתתפים ניהלו שיחה ערנית ומעניינת. בדרך חזרה חלק מאתנו קטפו כמה זיתים ומלמלו כמה מלים לא ברורות.