זוכרות - סיור באלשג'רה

סיור באלשג'רה - דיווח את הזיכרונות של הפליטים היה צריך לתרגם עבור הנוכחים מערבית לעברית. אך לא להיפך. אנחנו, היהודים, לא מרגישים כנראה מספיק צורך ללמוד את הערבית, דבר שמבליט את היותנו כובשים בארץ.

25/11/2006

ביום שבת 25 בנובמבר 2006 ערכנו ביקור בכפר א-שג'רה. השתתפו כמאה איש/ה ביניהם פליטי הכפר ואישה שחיה בס'גרה היהודית עד 1946. הופצה חוברת שהופקה במיוחד לאירוע והוצבו שלטים באתרי הכפר השונים.

דיווח מאת סיגל שחר, שהשתתפה לראשונה בסיור של זוכרות:

הוזמנתי לסג'רה על מנת לזכור ביחד עם קבוצה של פליטים ומשפחותיהם את הכפר הערבי שנהרס ב-1948. האירוע התקיים ביום שבת חמימה ליד באר הכפר, כמעט השריד היחיד שנותר ממנו.
לחוויה שלי באלשג'רה היו שני פנים.

בפן האחד אנו ישובים מתחת לצל עץ שיזף רחב עלווה ומקשיבים לזיכרונות של מספר גברים ואישה פליטים מסג'רה הערבית, וכן לעוד אישה מסג'רה היהודית. אט אט עולה לנגד עינינו תמונה של מקום שוקק חיים. כל אחד רוצה להשמיע קצת, וכשמישהו מספר, מסביב נשמעים מלמולי הסכמה, או תוספות חשובות. כל זיכרון ערבי מתורגם לעברית כך שזה נמשך זמן מה. יש המון התרגשות באוויר. זה אירוע מאוד מרגש ומאוד לא פשוט לפליטים. הרבה מצלמות, שלטים ודיאלוג מעניין שמתחיל בין האישה מן הכפר היהודי לפליט מן הכפר הערבי. דיאלוג חם שמנסה לאחות קצת. למצוא חיבורים משותפים בזיכרונות העבר.

הפן השני שמלווה את החוויה הוא רגש אשמה על עוול שלא אני ביצעתי אך יש לי כלפיו איזו אחריות, ותחושת ספק קשה באשר לאפשרות שתיקון קטן זה, יספיק. כך, את הזיכרונות של הפליטים היה צריך לתרגם עבור הנוכחים מערבית לעברית. אך לא להיפך. אנחנו, היהודים, לא מרגישים כנראה מספיק צורך ללמוד את הערבית, דבר שמבליט את היותנו כובשים בארץ.