בצומת חנניה - כשני קילומטר מזרחית לצומת שבע – הייתה נקודת המפגש לתחילת הסיור שזוכרות ארגנה באתר הכפר הפלסטיני כפר ענאן. "זה היה מקום קדוש. לעץ האלון הזה קראנו עד 1948 "אלמבּארכֶּה", המבורך. אנשים נתנו לו כבוד ופחדו לעשות לידו דברים רעים. לא שיקרו, לא גנבו. האיכרים השאירו את המחרשות שלהם מתחת לעץ כל הלילה ואף אחד לא העיז לגעת בהם. פה מתחת לרגליים שלנו היו כמה קברים. אלה קברים של אנשים מהכפר. היום כמו שאתם רואים, היהודים עשו מהמקום קבר רבי חלפתה ובניו". כך פתח חסן מנסור (אבו מרואן) בן ה- 75 את הסיור. אבו מרואן ומשפחתו גרים היום בכפר הסמוך אלראמה. שם גרים כרבע מפליטי כפר ענאן. שאר תושבי הכפר הוגלו ללבנון ויושבו בעיקר במחנה הפליטים נהר אלבארד. עוד מעט ייקח אותנו אבו מרואן לבית שבו הוא נולד בשנת 1934 וגורש ממנו בשנת 1948 כמו שגורשו 400 תושבי הכפר. כ- 100 אנשים הלכנו אחריו והקשבנו לכאב שבדבריו. "שמנו דגלים לבנים על הבתים ודגל לבן גדול על הכביש, ובכל זאת באו למחרת וגירשו אותנו". הוא זוכר איפה עמדו 73 בתי הכפר עד הנכבה. הלכנו בין שרידי הבתים שישראל הרסה עד היסוד, מלבד בית אחד, ביתו של ח'אלד יוסף, בקצה המזרחי של הכפר. אבו מרואן, אשתו, בניהם, בנותיהן, נכדיהם ועוד קרובי משפחה ליוו אותנו בהתרגשות בתוך כפרם. התחושה הייתה – למרות המרחק של 61 שנים – שאנחנו מתארחים אצל המשפחה בכפר שלה. התחושה הזאת התחזקה כאשר בסוף הסיור אחד הצעירים מהמשפחה הסתובב בין "האורחים" עם ארגז תפוחי- עץ וכיבד אותנו. בקצה המזרחי של הכפר, מערת אלמג'נזר הפכה לקבר חנניה. לא רחוק משם ממוקם בית הקברות הפלסטיני של כפר ענאן. בית קברות מוזנח ומחולל. השארנו במקום שלט שמציין ומזכיר שזהו בית עלמין. בדרך ציין אבו מרואן את שמות בעלי הבתים ההרוסים. הוא גם החזיק מפה ששרטט מזיכרונו ומהידע שאסף וציין בה את כל הבתים שהיו. במרכז הכפר הוא עמד ליד בית והצהיר "זה הבית שלי, כאן נולדתי, כאן חייתי עד גיל 13". אבא שלו היה מח'תאר הכפר. גם כאן השארנו שלט שמציין את ביתו של אבו מרואן. חיילים ישראלים, בתחילת 1949, ביקשו מהמח'תאר לאסוף את תושבי הכפר כדי לעשות "מפקד אוכלוסין". הם גם אמרו, שהצעירים שברחו להרים יכולים לחזור. כשאלה באו, החיילים לקחו שבעה מהם ברכב ונסעו. "את שאר תושבי הכפר הם אספו באלרבּעאן, כאן באזור הזה, הפרידו בין הצעירים לבין הנשים, הילדים והזקנים. לנו הם הורו ללכת צפונה. 35 צעירים ועמם אבי המח'תאר הם לקחו לכלא. ירו באויר כדי לזרז אותנו. בדרך, ליד צומת שבע, ראינו את גופותיהם של שבעת הצעירים שלקחו קודם לכן ברכב. הם רצחו אותם".
המשכנו בסיור בתוך הכפר, עברנו ליד שרידי המסגד והגענו לאלסיח, בריכת מים טבעית – הייתה – שתושבי הכפר נהגו להשקות ממנה את הבהמות שלהם והצעירים נהגו לקפוץ למים ולשחות. היום הבריכה המיובשת הפכה לסתם תהום ללא חיים.
במהלך הסיור, כל המשתתפים/ות קיבלו חוברת "זוכרות את כפר ענאן" שהפקנו לרגל האירוע הזה, כדי להעלות למודע את קיומו של הכפר שנמחה מעל פני האדמה. היום קשה לזהות את מיקומו של הכפר ההרוס שנמצא על הגבעה המקבילה לכפר חנניה על צד כביש 85 מול כפר חנניה שנבנה על אדמת הכפר, השארנו שלט עם שם כפר ענאן, לתשומת לבם של בני האדם.
3.10.2009
כַּפִר עִנאן - סיור / Kafr 'Inan - Tou
כַּפִר עִנאן - סיור / Kafr 'Inan - Tou
כַּפִר עִנאן - סיור / Kafr 'Inan - Tou