מתאר מערכת יחסים מורכבת בין מוניר שרגאווי, בן 70 כיום, לבין בנו, עומאר. האב הוא פליט פלסטיני, שבגיל שמונה עזב עם הוריו ואחותו את ביתם בחיפה. יחד הם נמלטו לירדן ולאחר מכן לדמשק. כנער בן 15 התגייס האב לשורות הצבא הסורי ואחר כך גם הירדני ("רציתי לשחרר את פלסטין, וביזבזתי את נעורי", הוא אומר בסרט). לאחר שנים של נדודים, הגיע לדנמרק והשתקע שם.

באוזני שלושת בניו הוא שב ודיבר במשך השנים על געגועיו לפלסטין. אך לפני שש שנים, כשבנו הבכור, עומאר, הודיע לו שהוא רוצה לנסוע יחד אתו לביקור בחיפה ולראות את הבית שבו נולד - נכנס האב למערבולת רגשית. לאורך הסרט, שוב ושוב, הוא משתכנע להצטרף לבנו לנסיעה לחיפה, אבל אז חוזר בו. הוא מסכם את פרטי הטיול, אבל ברגע האחרון נסוג. ארבע פעמים הוא רוכש כרטיסי טיסה, ואז נמלך בדעתו ומבטל אותם.

שרגאווי הבן נמצא על סף שבירה, אך מסרב לוותר. "אני תוהה מה חלקו של התסכול ומהו חלקה של חרדה בסירוב שלו לחזור לבית ילדותו יחד אתי", הוא משתף את הצופים במחשבותיו. "אני מרגיש שיש בו משהו עמוק שמתנגד נואשות לנסיעה הזאת". שרגאווי ממשיך ללחוץ על האב, לשכנע, להסביר. הוא אינו מתכוון לוותר. בסופו של דבר האב נעתר והשניים יוצאים לדרך.

ג'אנר: דוקומנטרי
שנת ייצור: 2009
אורך הסרט: 53 דקות
מדינה: דנמרק
שפות: דנית, עברית וערבית עם תרגום לאנגלית.