מידע

מחוז: סַ'פַד (צפת)

מספר תושבים 1948: 120

תאריך כיבוש: 01/05/1948

יחידה כובשת: הגדוד הראשון בפלמ"ח

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אייל (ננטש)

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אשמורה (ננטש)

רקע:

הכפר שכן  13 ק"מ מצפון-מזרח לצפת באזור מישורי. ממזרח לו ניצב רכס הרים [רמת הגולן] ומצפון ודרום השתרע עמק-החולה. רוב בתי הכפר היו עשויים מבוץ, מלבד כמה שנבנו מאבן. ב-1944-45 חיו באל-דרדארה ובחווה הסמוכה מזארִע אל-דַרַגָ'ה 100 בני-אדם. אדמות הכפרים השתרעו באותה עת על 6,361 דונם, מהם נרכשו 1,829 בידי יהודים. התושבים עיבדו את האדמה הפורייה שסביב הכפר וגידלו בעיקר דגנים, ירקות, הדרים, שקדים ותאנים.

הכפר נכבש ככל הנראה בסוף אפריל או במאי 1948, במהלך מבצע יפתח אשר נועד לכבוש את הגליל העליון המזרחי. בראש המבצע עמד מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, והוא הובל בידי הגדוד הראשון של הפלמ"ח. ב'תולדות מלחמת הקוממיות' נטען כי הכפר שימש אחד ממוקדי היציאה למבצע ברוש, בו הותקף ראש גשר סורי בגבול עם סוריה, במהלך עשרת הימים שבין שתי ההפוגות של המלחמה (8-18 ביולי 1948). לפי דיווח של ההגנה, כוחות סורים שניסו לכבוש את הכפר זמן קצר אחרי מבצע זה, נאלצו לסגת לאחר שנתקלו בשדה מוקשים ואיבדו לפחות 50 לוחמים. בהסכם שביתת-הנשק שנחתם בין ישראל וסוריה ביולי 1949, נפל הכפר והאזור שסביבו לאזור המפורז.

הישוב איל הוקם על אדמות הכפר ב-1947 ונהרס במהלך המלחמה ב-1948. אחרי גירוש אנשי אל-דרדארה, בנו הישראלים מחדש את היישוב, וקראו לו הגוברים. ב-1953 שונה שם היישוב לאשמורה. המקום אינו מיושב כיום. אתר-הכפר כיום הינו תל אבנים ועפר עליו צומחים עצים. בקצהו הצפוני מצוייה תעלה בה זורמים מים מצפון לדרום. האזור שמסביב האתר מעובד.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 447-448

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 116 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 56)).
לפי אנציקלופדיה מפה הוקם במקום קיבוץ אשמורה ב-1946, אשר במהלך המלחמה הותקף בידי צבא סוריה ונהרס כליל. ב-1953 הוקמה במקום האחזות נח"ל שסבלה מהתנכלויות מצד צבא סוריה וניטשה בתחילת שנות ה-1960. אחרי המלחמה ייסדו אנשי אשמורה את קיבוץ אייל בשרון. (אנציקלופדיה מפה, 2000, 1: 109).
 

תמונות

אחר